החגים מביאים איתם זמן משפחה, זה בהכרח אומר ירידה בתדירות התקשורת בינינו. הגעגוע מתחזק עד כאב, המרחק שורט וצובט בלב.
מנסים לנצל כל רגע שמתאפשר. בזמן חופשה משפחתית אתה מוצא הזדמנות ואני מאושרת שמתאפשר לי רגע קטן איתך. אתה נוסע לבד ברכב בשעת ערב מאוחרת, הזדמנות נהדרת לשוחח. מחליפים חוויות ומדברים על הגעגוע והצורך שלא מקבל מענה מספק. על הכמיהה שרק גדלה והחרמנות שמשתוללת. אתה מודיע שהשיחה תהיה קצרה. היא נוהגת ברכב השני ועוד מעט תצטרף לנסיעה איתך. אתה מנהל את השיחה כך שהיא לא תראה ברמזורים שאתה משוחח עם מישהו. אתה מדובב אותי ומוביל אותי כמו מנצח במקהלה.
אתה מפעיל אותי מרחוק, לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. מנווט אותי במעלה התענוג, אני מתקרבת לגמירה, מרגישה את השיא מתקרב. "תצעקי" אתה דורש. "תגמרי ותצעקי חזק. תגמרי עכשיו, שהקול שלך ימלא את הרכב. תצעקי חזק, שהיא תשמע אותך גומרת. שתצא מהרכב שלה ותבוא לבדוק מה אני שומע בסטריאו ברכב שלי."
המחשבה עליה שומעת אותי גומרת מהמילים שלך, הטריפה אותי לקצה. האורגזמה הייתה חזקה כל כך שהגוף רעד ולא נרגע גם אחרי שניתקת את השיחה במפתיע כי נגמר לנו הזמן.
כמו רכבת הרים מהנה ומרגשת.
כל כך רציתי להיות שם במושב האחורי, כשהיא נכנסת לרכב. מוטלת על המושב אחרי שהשתמשת בי לסיפוקך. כשהאוויר מלא בשקט שאחרי הסערה שהתחוללה בתוכי. לשמוע את השיחה היומיומית שלכם והמשך התכנונים בקז'ואליות יבשה. לדעת שאת הריגוש אתה מפיק ממני להנאתך.
