אמרתי לה שהפעם אני לא רגועה.
תקופה הזויה עם תקווה וציפיה לרגיעה, יציבות ונשימה.
"הפעם אני רוצה צבע שחור."
היא הפילה את המכשיר מהידיים וקמה לחבק אותי.
עשתה איתי הרפיה בנשימות עמוקות.
החזיקה לי את הפנים והסתכלה לי עמוק בעיניים
"את לא את היום"
"עכשיו ספרי לי מה קרה. בלי למרוח אותי אחרת אני לא מורחת לך את הצבע"
אז סיפרתי הכל, חוץ ממה שבאמת יושב במרכז הכובד.
אמרתי לה שכשאמרתי למישהו שאני נוסעת על אדים הוא ענה לי שזה אומר שאני רותחת.
"מותק, את לא רותחת. את אש.
בואי נבחר צבע רגוע שיקרר אותך קצת"
המשכתי לרוקן את המיכל, להוציא החוצה את מה שאפשר.
הגעתי כמעט לנקודת הניתוק שבה אני מצליחה לדחוק את הכל פנימה שלא יגלוש ויציץ מבחוץ.
"אני רוצה שחור"
"אני לא מורחת לך שחור היום.
את תקבלי היום אדום."
מהמבחר שהוצע לי בחרתי - Russian Red, כך מסתבר.
היא ניסתה להצחיק ולספר בדיחה גזענית על זונת צמרת.
בפנים חשבתי, שגם אם הייתה יודעת, לא הייתה יכולה לבחור כינוי טוב יותר מזה, כדי לעודד אותי.
קיבלתי ממנו אישור שאכן מדובר בזונת צמרת.
קיבלתי גם דרישה לבדוק איך זה נראה סביב הזין שלו.
הוא אישר את התמונה.
אז היא כאן.
בינתיים.
