קיבלתי משימה. הגדלתי ראש והוספתי לסרטון עוד פינוק שאני יודעת שיעלה חיוך מרוצה על שפתיך. ראית כמה התאמצתי והשתדלתי עבורך. ראית כמה זה היה מאתגר עבורי. המשימה הושלמה אבל פעולת האקסטרה לא בוצעה עד תומה. אני יכולה להסביר מה קרה, למה לא הצלחתי. אבל זה לא משנה, כי ביחד עם ההערכה שלך גם קיבלתי עונש. אני תוהה האם הבנתי נכון? עונש?
"הגדלת ראש, ואני מאוד מעריך את המחשבה שלך. הביצוע שלך העלה לי חיוך ענק, והעמדת לי את הזין. קיבלת עונש, בגלל שלא נתת לי את כל מה שרצית לתת לי, כשקיבלת את ההחלטה. אם הייתי לידך או מלווה אותך, היית מצליחה לסיים. העונש שלך הוא שלא אזיין את התחת שלך היום"
נסיונות תחנונים קצרים לא עזרו.
"אני מבינה את הבחירה שלך להעניש, יש לי דעה בנושא, אבל מניחה שהיא לא תשנה שום דבר"
"אני אוהב לשמוע את הדעה שלך. ספרי לי מה היא כשניפגש."
התכוננתי, כמו שתירגלת איתי הרבה פעמים.
מה המסר שלך? אני חושבת שזה לא הוגן לקבל עונש על אקסטרות. מה את רוצה להשיג? אני רוצה לקבל זיון בתחת, או הקלה בעונש. מה הכי גרוע שיכול לקרות? הכי גרוע שיכול לקרות זה התחליט להחמיר את העונש ולהקצין אותו. מה המצב האידיאלי מבחינתך? המצב האידיאלי זה שתקבל את הערעור שלי על העונש ושתזיין גם את התחת שלי היום. מה את הולכת לעשות כדי לדאוג שהאידיאל יתממש ולא האפשרות הכי הגרועה? אני אשתף אותך בדיעה שלי ואנסה להפעיל את כל הטריקים שאני מכירה לפיתוי.
כנפגשנו, אחרי שבוע של מתח וטלטלות, שלוו בצל מאיים של הפסקה או פרידה, ראיתי אותך והרגשתי את הנוכחות שלך לידי ונאלמתי.
המוח שלי הפסיק את עבודתו השגרתית, עבר לתכנית ספיגה. כל התכניות של פיתוי, הסבר, שיכנוע ותחנונים התאדו להן כלא היו.
כל פעילות מוחית המוכרת כקוגניציה והתמצאות במרחב, הופסקה באחת ויחד איתה היכולת לחבר משפטים או להפיק מילים מהפה.
הגוף שלי עבר למצב אוטומטי של משיכה חזקה, הזדקקות עמוקה והתמסרות טוטאלית אליך.
הכל מסביב נעלם. אין שם כלום חוץ ממך. כשאתה מולי, מסתכל עלי, צריך אותי, מושיט יד ולוקח את שלך.
כשזימנת אותי אמרת לי להגיע מוכנה לחדירה. שאלתי אם גם לנשיקה, אחיזה בשיער, יריקה, סטירה, צביטה בפיטמה...
"לא. תביאי רק את הכוס שלך מוכן לחדירה. זה יהיה קצר"
מהרגע שנפגשנו עברת על הרשימה, שלא הייתי מוכנה אליה, וכל כך רציתי כל אחד מהפריטים בה. הרגשתי כאילו אני מקבלת מדבקות כוכב על התנהגות טובה עם כל רגע שהתקדם.
ליטפת את השד שלי ותפסת את הפיטמה. צבטת בעוצמה המתגברת לאט ובנחישות. הגוף שלי התקרב אליך תוך יללות וגניחות כאב ועונג. אתה יודע שזה מטריף אותי, ואם אתה ממשיך מספיק זמן, כמו שעשית הפעם, הגירוי עושה את שלו. הפעם לא נתת לי לגמור כך, נטשת את הפיטמה כדי לסטור לי. שוב. ושוב. בכל פעם המבט שלי חוזר להתמקד בך, בעיניים המדהימות שלך, בחיוך המשגע שלך. ואז מגיעה עוד סטירה, חזקה יותר מהקודמות. חזקה יותר מאי פעם, והיא חדרה מהלחי אל תוכי, עמוק פנימה. יצרה גלים של עונג שעברו לאורך הגוף שלי. אנחנו לומדים יחד את הכאב הזה. מגלים את מה שמתעורר עם הכאב, מה שמתלווה אליו..
אתה שולח יד לשיער שלי, אוחז בו צמוד לראש ומטה את הראש לאחור, מקרב אותי אליך לנשיקה. בנשיקה הזאת אני מרגישה את מה שקורה אצלך בפנים. את הרצון לפרוק, לקחת, לשחק ולהשתמש בי, יחד עם הרצון להגן, לשמור על מרחק, הריחוק הזה מובן לי, עוד לא חזרנו לשגרה ורוגע לחלוטין. החשש מהקהל מסביב. אבל הצורך החזק הזה שלך, מאיים להשתלט על הכל. הנשיקה שלך כל כך מאופקת, שזה מעורר בי תסכול. היד שלך יורדת לירך שלי ואני מרגישה את הצורך שלך במגע, באחיזה, בחיפוש. הפער הזה בין מה שקורה למעלה לבין מה שקורה למטה מראה לי כמה שליטה עצמית יש לך. כמה אתה מחזיק את עצמך, שלא להתנפל ולקחת אותי כמו שאתה באמת צריך.
די מהר האצבעות שלך מוצאות את דרכן לכוס החשוף שלי מתחת לשימלה. אני מתענגת עליהן, על הגירוי שהן מספקות. קולות הרטיבות נשמעים בבירור וזה מגרה כל כך. אני מתמסרת לעונג הזה שאתה גורם לי. האורגזמה מתחזקת ובאה והגוף שלי רועד על האצבעות שלך.
אתה לא מפסיק לאונן לי, ממשיך עם המגע המטריף שלך. "איפה התחתונים שלך?" אני לא ממש קולטת את המילים שלך. "איפה התחתונים שלך?" אתה שואל שוב. אני מגמגמת משהו שנשמע לי כמו מילים, אבל כנראה שלא באמת. "****** איפה התחתונים שלך?" אני שומעת את הקול שלך תקיף יותר, ומתעשתת - "הם בבגאז'". "מתי הורדת אותם?" אני מחייכת "לא לבשתי אותם".
"אז הלכת לחנות לקנות חזיות בלי ללבוש תחתונים?" אני פתאום מבינה שלא עדכנתי אותך על השינוי בתכניות שעשיתי. "לא קניתי חזיות. חיכיתי לך פה בחניון."
"מה עשית עד שהגעתי?" אתה ממשיך לאונן לי, ואני ממש מתקשה להתרכז בשאלות ובתשובות. מנסה להיזכר מה קרה בעולם לפני שנכנסת לרכב. "דיברתי עם אמא שלי בטלפון". אתה מחייך ומקרב את הפה שלך לשלי. אני מרגישה את הנשימה שלך ומנסה לשאוף אותך לתוכי. "אז שילמת כסף כדי לשבת ולדבר עם אמא שלך בטלפון בחניון בלי תחתונים?" אני מנסה להבין לאן זה מוביל אבל לא מצליחה להתרכז כי האצבעות שלך מגרות את הדגדגן שלי במתקפה ממוקדת מאוד. אני זונחת את המאמצים להמשיך לתקשר איתך ומתמקדת בתחושה הנפלאה שמתחילה להתגבר בין הרגליים שלי. האנחות והגניחות מתגברות. הגוף שלי נמתח אליך עוד ועוד. אתה מבין מה אני מחפשת.
"מה את רוצה?" אתה שואל ומגביר את הקצב של האצבעות. "נשיקה" אני מצליחה לומר בין הנשימות והאנחות. "את רוצה את היד בכוס או נשיקה?" תוך שניה התשובה נפלטת לי מהפה מבלי בכלל צורך במחשבה "נשיקה". אתה שולף את היד שלך ומרחיק אותה מהגוף שלי. ויש רגע ארוך וכואב של ריקנות, שאני כבר לא מרגישה את המגע שלך. הפסקה פתאומית שמרגישה כמו צניחה חופשית לתוך תהום עמוקה. ואתה תופס אותי בנשיקה שלך. אני רוצה עוד, עמוק, חזק, שנבלע אחד את השניה. אני מרגישה את התנודות שלך, מתקרב ומתרחק, רוצה לפלוש עוד פנימה אבל מנסה לשמור על איפוק. המח מבין מה קורה, אתה מנסה לשמור עליך נקי, שתוכל לחזור הביתה רגוע בלי חשש. והגוף מבין ומרגיש את הצורך שלך לקחת, לדרוש. גם אצלי הצורך הזה קיים, הגעגוע אליך חזק כל כך. הרצון להיות שוב לשימושך, בכל דרך שאתה צריך, בלי מגבלות ובלי מעצורים.
אתה מתנתק ממני, וסוטר לי.
"אנחנו עוברים לרכב שלי. אני צריך להשתמש בך"
