דרך מוכרת בעיניים חדשות

שישי בצהריים אני מקבלת ממך הודעה -

אני נמצא בחתונה די קרוב אליך.

אני מחייכת, יודעת איזו מחשבה עוברת לך בראש, הלוואי וזה היה אפשרי. כמו תמיד אני מוכנה לקפוץ דרך כל חישוק שתציב בפני, גם אם הוא רק פנטזיה..

אתה יודע שאתה רק צריך להגיד.

יודע.

אני ממשיכה בבישולים, הקטן אצל אבא שלו, יש לי סוף שבוע לעצמי.

שומעת שוב את צליל ההודעה שלך - 

קישור למיקום של גן אירועים. במרחק 30 דקות נסיעה ממני.

החופה עוד לא התחילה יש לך זמן להגיע. תעדכני כשאת פה להמשך הוראות.

אני בוהה במסך. מעבירה מבט בסירים על הכיריים, כל ההכנות על השיש.
מסתכלת על עצמי, אני חייבת להתקלח. מה אני אלבש?
מכבה את האש, מכניסה למקרר את כל ההכנות שעוד לא נכנסו לסירים.
נכנסת להתקלח, מנסה להחליט האם להיות אורחת, או שאולי מהצוות? אין לי מושג מה הצוות לובש. הכי בטוח אורחת. מחייכת חיוך ענקי, מתרגשת כל כך.  בחרתי שימלה שחורה עם כתפיות דקות ומחשוף מפנק. יושבת לכתוב ברכה. בכל זאת, לא נעים להיכנס בידיים ריקות.
שולחת לך הודעה עם זמן הגעה משוער ויוצאת לדרך.

כל הדרך אני נעה בין אושר צרוף על ההרפתקה הנהדרת והמרגשת לבין החשש שאולי אנחנו מותחים את הגבול.
ברמזור אדום אני שולחת לך הודעה - אתם בהרכב מלא?

אחרי רבע שעה אתה עונה - לא, חלקי. תני את שם המשפחה שלי בכניסה, יתנו לך מקום בשולחן שלנו.

אני עוצרת בצד. מנסה להבין לאן אתה הולך לקחת את זה והאם זה משחק שאני מוכנה לקחת בו חלק. איזה הרכב חלקי? בטוח היא נמצאת איתך, אחרת לא היית יכול להשאיר את הילדים לבד ולהיעלם לך. האמת שאני לא יודעת ממה נבהלתי יותר, מהמחשבה שאני אמורה להיכנס ולשבת איתכם בשולחן, או מהספק שפתאום התעורר בי. 

עוד הודעה ממך - את לא מוזמנת לשבת בשולחן. תכנסי מיד לשירותים שליד חדר ה'חתן כלה'.

אני חוזרת לנשום. חוזרת לנהוג.

תוך דקות ספורות אני מוצאת חניה. מעדכנת אותך שאני בכניסה לגן אירועים. מתקרבת למארחת ואומרת את שם המשפחה שלך. מקבלת לב קטן מעץ עם מספר השולחן. אני מרגישה קצת אמיצה אז אחרי שאני מקבלת הסבר על איפה השירותים הכי קרובים, ואם היא יודעת מאיפה הכלה והחתן אמורים לצאת כדי שלא אפספס במקרה ואהיה בדרך חזרה מהשירותים. היא מסמנת לי עם האצבע באוויר לכיוון ההפוך מהשירותים ואיזור קבלת הפנים. אני מעלה חיוך סופר נחמד, מבקשת מהמארחת להראות לי איפה ממוקם שולחן מספר 11, שאוכל ללכת להניח את התיק שלי. אחרי פרצוף קטן ולא מרוצה היא קמה ממקומה ומלווה אותי כמה צעדים פנימה ומסמנת לי את הכיוון הכללי של השולחן, ומציינת שעוד אין כניסת אורחים לאיזור הישיבה. אני מכניסה את המעטפה עם הברכה לתיבה ומודה לה. ממשיכה לכיוון השירותים, ואורחים נוספים מגיעים. אני מסתובבת ורואה שהיא עסוקה, וממשיכה ישירות לחדר חתן כלה. צמוד לחדר יש דלת כניסה לשירותים. אני נכנסת ומגלה שיש שם שני תאים. נכנסת לתא השמאלי, סוגרת את מכסה האסלה ומתיישבת. שולחת לך הודעה - אני בתא השמאלי.

אני רואה שקיבלת את ההודעה, וקראת אותה. אני מחכה ולא יודעת למה. מחכה לך שתגיע. לא יודעת מתי. לא יודעת מה הצורך שהגעתי לספק. אני נרגשת, מחייכת, מאושרת להיות כאן. שומעת קולות דיבור מחוץ לחדר, כנראה שהזוג יוצא לכיוון החופה. אחרי 10 דקות אני שומעת את הדלת נפתחת ומישהו נכנס וניגש לכיור. כמה רגעים לאחר מכן הדלת שוב נפתחת ואני מבינה מהדיבורים שמדובר בשתי בנות משפחה שמרכלות על שימלת הכלה. הן יוצאות ושוב חוזר השקט. אני מתחילה להרגיש במתח, לא נינוחה. מחשבות שאולי זה יותר מידי. אולי גם אתה חושב שזה מסוכן מידי ושינית את דעתך. אני זזה באי נוחות, נעמדת במרחב המצומצם ומתיישבת. חושבת אולי לשלוח לך הודעה, אתה בטח תבין. בסך הכל הסיכון כאן הוא שלך. ואז אני תופסת את עצמי - תסתמי. את הכלבה שלו. את לא כאן כדי לחשוב במקומו. את לא מקבלת החלטות. את לא יודעת למה את כאן בכלל. אולי הוא צריך לדעת שאת קרובה אליו. את שייכת לו, הוא ימקם אותך איפה שהוא רוצה. את הצעצוע שזמין לו מתי שהוא רוצה. 

הדלת שוב נפתחת ואני מאזינה במתח להבין מי ניכנס. הדלת של התא מתחילה להיפתח ואני נעמדת ונדחקת לצד כדי לאפשר לה להיפתח מספיק. אני רואה למטה נעליים גבריות - אתה נכנס לתא סוגר את הדלת ונועל אותה. אני מחייכת אליך, נרגשת כל כך. רוצה לקפוץ עליך וזזה במקומי. הידיים מחזיקות אחת את השניה מאחורי הגב שחלילה לא אעשה משהו לא במקום. תולה בך את עיניי ומחכה למוצא פיך. 

אתה מחייך, מרוצה מהתגובה שלי, מרוצה ממה שאתה רואה מולך. אתה מעביר מבט סוקר על הגוף שלי מלמעלה למטה. אתה מסמן לי עם הראש לשבת. אני מתיישבת ואתה שולח אצבע למחשוף שלי. מעביר את האצבע ומכניס אותה פנימה, תוך שאתה משאיר שובל של שריטה מהציפורן שלך. אתה מגיע עד לפיטמה. תופס אותה חזק כל כך שאני מתקפלת מהכאב. מתפתלת בישיבה ומחזיקה את הקולות בפנים. אתה משחרר את הפיטמה וסוטר לי. אני מתיישרת וממקדת את המבט בך. אני מתנשפת, משתדלת להסדיר את הנשימה שלא להשמיע קולות. אתה פותח את הכפתור והרוכסן ושולף את הזין שלך מולי. להפתעתי הוא לא זקור במלוא תיפארתו. אתה תופס את הסנטר שלי, אוחז חזק ומפעיל עליו לחץ כלפי מטה ופותח את הפה שלי. אתה ממשיך למשוך את הפנים שלי מהסנטר למטה. מנמיך ומנמיך את הפנים שלי, מקרב את הזין לפה שלי. אני מרימה את המבט אליך, מחייכת עם הפה פתוח כשאתה ממשיך לאחוז בסנטר שלי. אני מרגישה את השתן שלך מתחיל למלא את הפה שלי. מרגישה את החום. אתה מרחיק את הזין מהפה שלי וסוגר את הפה שלי. אתה מהנהן עם הראש ואני מבינה שאני אמורה לבלוע. אני מרוקנת את השתן שלך לתוך הגרון שלי ופותחת את הפה להראות לך. אתה מחייך לאישור ומחזיר את הזין לפה שלי. אתה מתפעל אותי בכזאת עדינות בכזה רוגע. אני מרגישה את הזרם שוב ממלא את הפה שלי ואתה צופה מלמעלה רואה איך הכל קורה. אתה  מסמן לי שוב לבלוע, הפעם מבלי להוציא את הזין מהפה. זה יותר מאתגר אותי לבלוע כשהפה פתוח ככה. מרוקנת שוב את הפה, ואתה מסמן עם האצבעות שלך לסגור את הפה. אני עוטפת את הזין שלך עם השפתיים ומרגישה את הזרם חוזר. הפעם אתה משחרר ואני מבינה שכדאי לי להתמודד עם הזרימה אחרת זה יכול לזלוג עלי. משתדלת לבלוע ולרוקן את הפה בזמן ולהתמודד עם הזרימה של השתן שלך. אתה מחייך אלי, ומביט בהערכה והתפעלות על ההתמודדות שלי. אני מרגישה טיפה אחת זולגת מזוית הפה שלי ואני שולחת יד לתפוס אותה. אתה מעיף לי את היד הצידה והטיפה ממשיכה במסלולה אל הסנטר, הצוואר, החזה ואל בין השדיים. אתה מסיים להשתין, אני פותחת את הפה ואתה מנער את הזין שלך לפה שלי. סוחט את הטיפות האחרונות. אני שולחת לשון ללקק את קצה הזין שלך ואתה תופס את השיער שלי חזק ומושך את הראש שלי לאחור. אתה מתכופף לכיווני, מקרב את הפנים שלך אלי. אני לא מצליחה להבין את התגובה שלך. הפנים שלך לא מסגירות דבר. אני לא מבינה אם אתה כועס ששלחתי את הלשון מבלי שדרשת, או שאתה חושב על משהו אחר. אתה מתקרב עוד יותר ומנשק אותי נשיקה עמוקה. אני מחזיקה את כפות הידיים שלי אחת בשניה על הירכיים שלי, רק כדי לא לקפוץ עליך ולעטוף אותך ולמשוך אותך אלי. אני מתמסרת לנשיקה הזאת. מרגישה את ההערכה שלך אלי. 

אתה מתנתק מהנשיקה, ועובר עם הלשון שלך במסלול של הטיפה שזלגה מהפה לאורך הצוואר ואל החזה. אתה מגיע לשדיים שלי ותופס אחד מהם ונושך אותו. אני מחפשת במה לאחוז, מה יכול ליצב אותי כי הכאב מטורף. אתה משחרר את הנשיכה שנמשכה שניות בודדות אבל הרגישה כמו נצח. אני מתנשמת עם דמעות בעיניים. אתה מתקרב עם השפתיים שלך לאוזן שלי ולוחש  "אני אחזור לקינוח".