נחוש

אז, הלכתי לבקר את יקירתי הסופנית...:)



האמת, קצת התאכזבתי:


היא מחייכת וצוחקת וצינית.....כאילו אין לה לובסטר (ביטוי שלה).

למעשה, ההגדרה הנכונה היא: כאילו ללובסטר אין אותה....

נראה לי שהחיה האומללה לא יודעת עם מי היא מתעסקת.



היה ביקור מצויין והכל בסדר.




מה......



זהו....?



אז זהו שלא!




לצערי, אף אחת מהפנטזיות הקיימות בי בעניין בתי חולים, לא מומשה. אני ממש רותח!



אז ככה:



לא, לא נצמדו אלי, שתי האחיות התורניות הדשנות, משני הכיוונים, לא קרעו מעלי את


החולצה, כשאחת שורטת אותי לאורך החזה והגב והשניה נושכת אותי בכתף ובצוואר,

עד זוב דם...



לא, לא הופיעה 'המתמחה החדשה', שחשבה בטעות שאני חולה שמנסה לברוח...היא לא


שיטחה אותי בבעיטה לרצפה והצמידה לי את הראש למרצפות כשהיא דורכת במלא

משקלה...



לא, גם לא רופאה בסיור בוקר, שעצרה לידי ואמרה שאני נראה לא טוב, ושאמתין לה

במשרדה ללא בגדים, עם ידיים משולבות לאחור...



לא, גם לא מישהי מהקהילה, שבמקרה, גם מבקרת מישהו, ושקלטה מי אני, כבלה אותי

חיש קל, לאיזו מיטה פנויה, והחלה לנסות עלי מחטים, המצויים שם בשפע...



ולא, גם לא מטורפת, מהמחלקה הפסיכיאטרית, שניצלה דלת, שהושארה פתוחה

במחלקה הסגורה, שזינקה עלי, גררה אותי לשרותים ו...אנסה אותי בברוטליות

מחרידה...




כל אלו לא קרו.




זה אני? או שבתי החולים, עברו מהפך...?