סבא חורף, הינו ביטוי, כמדומני, רוסי במקורו, ונועד להבהיר שהכל הולך להיות,
יותר איטי ויותר כבד..
מודה, שמבחינה זאת, אני במיעוט.
מת על החורף, על יתרונותיו ו...כן, למרות אי אלו חסרונות המצויים בחובו.
הכל עניין של חושניות: שכבות הבגדים המצפינים סוד, התבשילים הכבדים בעלי
הניחוחות, שכמותם לא תמצא בקיץ (בקיץ, בכלל, אוכלים רק כי רעבים).
הסומק הקל המתפשט בפני הנשים, כשנכנסות לחדר מחומם...
המכנסיים או השמלות הכבדות...המגפיים...יאממממי 😄
כמתנת טבע, ניחנתי בגוף 'בוער'. לרוב גם כפות ידי רותחות ומהוות 'אמצעי הפשרה'
לאורחת זאת או אחרת, הבאה בצל קורתי.
מצד שני, מאוד רגיש לעניין הקור עצמו ומרבה להתייסר בשל כך.
הדרך מהמקלחת לבגדים, הינה 'ויא-דלארוסה' (דרך היסורים) שלי. מעט השיער המצוי
לאורך גופי, מזנק לדום ואני מרגיש אותו בהמתחו.
האיבר, שאמור להבדיל אותי מנשים, מתכווץ ומנסה להתחפר פנימה, לתוך הגוף.
(צב מבוהל? לפי 'סיינפלד'). הפטמות זקורות והעור חידודין...
הכניסה הראשונית למיטה, המהווה מכת קור אחרונה, תזכורת, לנעשה בחוץ.
ואז....
חמימות נעימה, המתחילה לחלחל אט אט ולהתפשט לאורך ולרוחב...
משום מה, יש לנשים את הנטיה, להמתין לשלב הזה בדיוק, בשביל להשתחל פנימה
לשמיכה, ולקלקל את תעשיית החום שנבנתה בעמל כה רב...
הם יגעו בך בחזה ובגב, באצבעותיהן הקפואות, ויצמידו את שתי קוביות הקרח המהוות
כפות רגליהן, ישר אל כור ההיתוך בין ירכיך....
בהפוך על הפוך, חייב להודות שלמדתי להינות (סוטה, כבר אמרנו?) מהקונטרסט, שנוצר
בין תעשיית החום, אותה אני מייצר, מול הפולש הקר, מה גם שתוך דקות לא רבות, נוצר
האיזון המיוחל בין השניים..
ואתה נוגע, ומלטף, ולוחץ ומנשק...
אנחות שחרור והנאה....
וחם...ונעים...
ממממ...
ואז, מגיע השלב, בו אתה שומע את הרוחות העזות מבחוץ, הגשם השוצף בכעסים לא
ברורים, הברקים....
ואתה מוגן ומחייך בשביעות רצון והרבה הנאה....
והנה דבר והפוכו: אני אוהב את החורף....כדי להתחבא ממנו 😄
ולמאושפזת היקרה, קבלי שתיים קטנים לכבוד המלכה (שבת המלכה...אלא מה?), ומקווה
שכשיושמעו ברקע, הכימו 'ירד' יותר בקלות 😄
אחד, קלאסיקה - סנטנה - סמבה פה-טי
והשני קלאסי - פייר גינט
&feature=player_embedded
שבת שלום:)
