גלריה

אחד הדברים הראשונים שמלמדים בקולנוע הוא Show, don't tell;  הקולנוען המתחיל לומד מהר מאד שאסור לו לעייף את הקהל באקספוזיציות או במונולוגים טרחניים, כי תמיד עדיף להראות את הכוונה במקום להצהיר עליה. אל תתנו מונולוג לגיבור על איך המשפחה שלו נרצחה והוא מחפש נקמה - תראו בסצנת הפתיחה את הנבל רוצח אותם מול עיניו. גם בשליטה, תמיד האמנתי שהחלק ללא המלים, המעמד, התנוחה והמגע אומרים הרבה יותר מאשר מלים ריקות, כמו שפחה, זונה, כלבה. כשהגבר מרתק אותך לרצפה, חודר אליך מאחור, ועסוק בלהרביע אותך בתנוחה כנועה שמדמה מין בין שני הולכים על ארבע, אין צורך לומר שום דבר. המעמד של שניכם בסצינה הזו ברור גם בלי המילה המדויקת שמתארת אותו.