גלריה

בואי אלי, ואכרוך את אצבעותי סביב צווארך. זה לא יהיה באמת, זה יהיה בכאילו, וכשאחדור אליך, תיישרי אלי מבט ותנסי לקרוא אותי. תמיד אהבת להתגרות בגורל, עוד כשקנית את האופנוע הראשון שלך וחרשת את כביש הערבה בסופי השבוע. קנדי אמר פעם בתחילת תוכנית אפולו, "אנחנו בוחרים לטוס לירח לא משום שזה קל, אלא משום שזה קשה," ואת, כמו בנאום היסטורי, בוחרת לעשות דברים לא כי הם בטוחים ומשעממים, אלא בגלל הקירבה שלהם לתהום. אני אהדק את האצבעות שלי מעט, אך את לא תסיטי את מבטך, ספק בהיתגרות, ספק משום שאת בוטחת בי, ותחכי לראות לאן נושבת הרוח. אני אתרצה ואשחרר קלות, ואת תעצמי את עינייך ותהיי מרוצה, שהנה, עוד הפעם, הצצת לתהום ויכלת לה.