גלריה

לא היינו צריכים יותר ממילה אחת קטנה כדי לגרום לך לפשוט את החלק העליון של שמלתך ולמצוא את מקומך לרגלי. המעבר בין הבנאליות של היום-יום למצב הכנוע, החשוף והפגיע היה חד. היה משהו בדיסוננס הזה, בו רגע אחד את עסוקה בסידור של משהו חסר חשיבות בבית, ורגע אחר מחשבותיך במקום שונה לחלוטין, ונחירייך מורחבים קמעה למראה הזין הזקור מול פניך. אותתי לך עם אצבעותי ועמדתי שם, באמצע הסלון שלך, בשעה שסגדת לאיבר עם פיך. קראתי לך בשמות, ואת נגעת בעצמך ודמיינת מה אעשה לך יותר מאוחר בערב. כשהזרעתי אותך, קמת והבטת עמוק בעיני. ליטפתי את הגרון שלך ובלעת מתוך רפלקס, ואז שבת לסדר את הבית, כאילו דבר לא קרה.