לפני 3 שנים. 22 בפברואר 2021 בשעה 15:42
תמיד היה בך משהו ילדותי, תמים, כשהיית יורדת על ברכייך מולי ושולפת את האיבר הזקור שלי - איזו התלהבות בתולית, כאילו זו לא הייתה הפעם המאתיים שהחזקת אותו בין ידייך והסנפת את ריחו. נהניתי ללטף את שערך בזמן שנשקת לו והעברת את לשונך לאורכו. הייתי יושב כך, על הכורסה, ומביט בך דקות ארוכות, מאבדת עצמך לדעת בעולם שכולו ריחות וטעמים, תוהה אם את מפצה על איזשהו חסך ילדות אוראלי כזה או אחר. כמעט הרגשתי אשם כשהיית מרימה את ראשך ומבטינו היו מצטלבים; כשהייתה נוצרת בינינו הבנה רגעית, והייתי תופס את עורפך בשתי ידיים ולוחץ, כמו שביקשת ללא מלים. ההשתנקות לא הייתה מאחרת לבוא, וכשהייתי משחרר, היית שוב מרימה את מבטך בחיוך קורן. תראה אותי, העיניים שלך היו אומרות, ואני ראיתי וחייכתי, ניגבתי את הריר שנזל מזווית פיך, ורכנתי לנשק לך.
