אין ריח משכר יותר מזה של אישה של גבר אחר. הבטתי בה, שרועה תחתי, מפושקת, רגליה מונפות באויר, וחשבתי על כל הדברים שכינסו אותנו לנקודה הזו בזמן. האומץ, האומללות, התיסכול, התשוקה, הטינופת והידידות שהתפתחה; כל הדברים שגרמו לה לכרוך את רגליה סביב מותניי ולהתחנן לעוד. סטרתי לה ושאלתי אותה מה בעלה היה חושב עליה אם היה רואה אותה בתנוחה הזו, מתחת לגבר אחר שעושה בה כבשלו, מסמן וכובש אותה, והרגשתי את השרירים הטבעתיים שלה לופתים את האיבר שלי בחוזקה. אהבנו לגעת בפצע הזה ביחד, להתבוסס באסור, לחצות קוים שאין לחצות, ולהרגיש ששנינו חיים וחסרי דאגות, גם אם לכמה שעות ספורות. ידענו שכשהכל יסתיים נצטרך להיזכר בכך שיש עולם רגיל בחוץ, כזה שלא מתייחס בסלחנות לפנטזיות ולשבירת גבולות. אבל עד אז, היינו סגורים בעולם פרטי משלנו, וכל מה שהיה אכפת לנו ממנו היה התחושה החמימה שהקיפה אותנו; גלי העונג שהציפו אותי כשהאשכים שלי התכווצו והזרע שלי הציף אותה; והרגליים שלה שהשתלבו מאחורי גבי ולחצו אותי אליה, בתחינה אילמת שאזכיר לה איך זה מרגיש להיבעל על ידי גבר שעוד רואה אותה בתור האישה הנחשקת שהיא.
* מוקדש למישהי מיוחדת.