לפעמים, הזיון הכי טוב הוא זה שלא גומרים בסופו, זה שקורה בראש, בלי איברי מין או דיבור מלוכלך. כשביקשתי ממנה לפתוח את פיה יכולתי לראות את הסומק המוגבר בלחייה. היה לה מבט של עופר צעיר שרואה אורות מכונית בפעם הראשונה בחייו כשקירבתי את האצבע אל שפתיה שנפרדו קמעה. יכולתי לראות את המאבק הרגעי הזה, את הרפלקס המותנה להירתע או לסגור את הלסתות, ואז, את ההתרפות של השרירים והשלמה עם הפולש הזר ששוטט לה על הלשון, ואז על השיניים, והחניכיים. היא עצמה את עיניה ונאנקה. אל אצבע הראשונה הצטרפה האצבע השנייה. שאלתי אותה אם היא נהנית, והבטתי בהנאה בהשתנקות שלה בניסיון נואל לתת תשובה.
הודעתי לה שאתקדם מעט יותר, רק כדי לבחון את רפלקס ההקאה שלה. הבטחתי שאהיה עדין, והיא הנהנה, אבל רפלקס הוא רפלקס, ושרירי בית החזה שלה התכווצו כשרק רפרפתי באזור הלוע האחורי. היא השתעלה ואני רק המתנתי בסבלנות לרגע בו תרגע והאצבעות שוב תתחפרנה בחלל הפה ויגעו בנקודה הזו שגורמת לה שילוב של סבל והנאה. כשסיימנו, היא התנשפה בכבדות והיה נראה ששרירי הבטן והסרעפת שלה מותשים. בעיניה היה מבט עייף אך מתריס ומאושר. תראה, הן אמרו, תראה כמה רחוק הלכתי בשבילך. חיבקתי אותה אלי ונתתי לקצב הנשימה שלה לאזן את עצמו.
