לא ציפית לה, לסטירה שנחתה לך על הפרצוף בדיוק באמצע המשפט שלך. אמרת משהו לא קשור, אולי דיברת על איך עוד פעם הבוסית בעבודה שלך נותנת לך יותר מדי משימות או משהו כזה. אני רק ראיתי את השמלה הקיצית שלך, את המחשוף הנדיב, ומתחתי את הקו הקצר ביותר בין שתי נקודות. עמדת שם, המומה, ובהית בי, מנסה לעכל את מה שקרה הרגע; ואז, כצפוי, נשלפו הציפורניים.
"אתה משוגע? מה אתה חוש - " בתיזמון מופתי, סטירה שניה. שוב עצרת, מחשבת מסלול מחדש. ראיתי את גלגלי השיניים מסתובבים, בעודך שוקלת את האפשרויות שלך. ידעת שאם תגידי משהו נוסף, סביר להניח שתגיע גם שלישית, אבל את האופי הגאה שלך קשה להשקיט כל כך בקלות. זה אחד הדברים שאהבתי בך. "תקשיב, אתה יודע שאתה חתיכת - " צלצול חד בחדר, שלישי במספר, ואחריו, שקט.
בלעת את הרוק שלך. ידייך היו רפויות בצידי הגוף, עדות לחינוך המצוין שהקניתי לך. הסתכלת עלי בעיניים רושפות בשתיקה. שתי הלחיים שלך בערו, אבל הן היו כאין וכאפס לעומת העלבון שבער במבטך. איך אהבתי את העלבון הזה. בטח איחלת לי באותו הרגע שיפול עלי פסנתר, או מינימום פטיש חמישה קילו ישר על הבוהן, אך נותרת שתולה, אילמת, קפואה, כחיה פצועה שנדחקה אל הקיר. לא ידעת לאן לסגת, או איך. שח-מט.
"ששש," אמרתי. "דיברת יותר מדי גם ככה. עכשיו שקט. למה שלא תתפשטי ותישעני על הספה הזו?"
יודע צדיק נפש בהמתו. לא שחלילה קראתי לך בהמה, למרות שבינינו, שנינו ידענו כמה זה הרטיב אותך כשהתייחסתי אליך כמו אל אחת. אבל במאבק הזה, בין היוהרה שלך לבין הכוס שלך, תמיד היה רק מנצח אחד. עמוק בפנים כבר ידעת מיהו. זזת לאט, כדי לא להסגיר את העובדה שבסופו של דבר, כל כך קל להוציא ממך את הכלבה המיוחמת שבך. עמדת מולי, בעירום, ואני שלחתי יד והעברתי אצבע על שפתי הנרתיק שלך, מתחכך בך, דוגם אותך. "את די רטובה בשביל מישהי שכל כך כועסת, לא?" חייכתי. ידעתי שאת שונאת את זה, שאת מתקוממת על חוסר ההגינות, ושזה רק גורם לגוף שלך לבגוד בך יותר.
"זה לא הוגן, אתה נוגע בי - " הבנת מאוחר מדי את הטעות שלך, ורק הספקת לעצום את העיניים בזמן כשהבחנת ביד שלי מתעופפת לעברך באוויר. כשפקחת אותן, חלק מהעלבון והשנאה התחלפו בסוג של תחינה אילמת. הבחנתי בלחלוחית בזוית העין שלך. השרירים שלך, שקודם היו קפוצים ודרוכים, נדמו רפויים יותר כעת. עזרתי לך להסתובב ולהישען, ופישקתי את רגליך לזוית הרצויה. כשחדרתי אליך היית ספוגה, והמיצים שלך נטפו על אשכי. לא היה צריך יותר מכמה תנועות שלי בתוכך לפני האורגזמה הראשונה. עמדתי שם וחשתי ברעד שחלף בך. ידיי אחזו בך בעדינות ותמכו בך, חיבקו אותך מאחור. "זה בסדר," לחשתי לך. "את יכולה לדבר עכשיו." לא אמרנו עוד דבר. חיכיתי בדממה עד שתתאזני, ואז שבתי לנסר, פנימה והחוצה, והגניחות שלך מילאו את חלל הסלון.