1.
אנחנו נוסעים בכביש הערבה צפונה. יש משהו מהפנט בנוף המדבר הדרומי, בים הצהוב שחולף על פני החלון. את בקבוק המים האחרון סיימנו לפני שעה, ואני תר בעיני אחרי מקום לעצור בו. בסוף אנחנו מוצאים אחד בדמות תחנת דלק כמעט נטושה, ואני חונה בקצה מגרש החניה הריק. "תביאי בקבוק מים אחד גדול," אני אומר לך, ואת חוזרת לרכב עם אחד ושקית עם שני כעכים חמים. אני נוטל את הבקבוק מידיך ולוגם ממנו בצימאון. כשאני מסיים את תולה בי מבט מלא ציפיה ואני מסתכל עליך, מחזיק את הבקבוק בידי. "אני צריך ללכת לשירותים."
"יש להם פה מאחור," את אומרת, ומציעה להחזיק את הבקבוק. אני מהרהר במשהו, ואז מפשיל את המכנסיים ומצמיד את האיבר לפיית הבקבוק. הפה שלך נפער בחוסר אמון בזמן שאני מוהל את המים המינרליים בנוזל הצהוב. בן זונה, את חושבת לעצמך, עשית את זה בכוונה. את שותקת, ומסתכלת עלי במבט נעלב, כעוס, אחרי שאני שב ולובש את המכנסיים ומגיש לך את הבקבוק המלא. "קחי. זה חשוב. שלא תתייבשי."
את יושבת ברכב בפנים חמוצים, ואני מזכיר לך לשתות כל כמה קילומטרים. כשאנחנו עוצרים בתחנה הבאה, שעה יותר מאוחר, הבקבוק מלא למחצה.
2.
יום הולדת שמח, אני אומר ונושק לך, ואת נמסה אל תוך החיבוק העוטף שלי. אני מניח את הקופסה המהודרת שהבאתי מהפטיסרי האהובה עליך על השולחן, ואת הולכת ומביאה בקבוק יין. אנחנו יושבים אצלך בסלון, ואת מספרת לי על כל הדברים שתיכננת לערב. כשאת שולחת יד לקופסה אני עוצר בעדך, ובמקום זה מלטף את לחייך ומביט את תוך עיניך. את משתתקת, וידי גולשת מטה, אל הצוואר, ואז אל העורף, ושערותייך סומרות. תוך זמן קצר אנחנו מתגפפים. הלשון שלי פולשת לפיך, ואת פולשת לי אל תוך המכנסיים, מגששת בלהט. אני עוזר לך, ואז מורה לך לרדת מטה, על ברכייך. את מוציאה את האיבר הזקור שלי ומחליקה עליו את הלשון החמה שלך. אנחנו כמו-קופאים בתנוחה הזו, ורק ראשך נע במחזוריות עקבית, עד שאני עוצר בעדך.
"את העוגה," אני אומר, ואת מסתכלת מעלה, מבולבלת. אני מצביע על השולחן מאחוריך. את מגישה לי את הקופסה הסגורה, ואני נוגע בעצמי. "תפתחי אותה."
כשאני גומר, את משפילה מבט אל חתיכת העוגה ואל הזיגוג שהותרתי עליה. אני רוכן מטה ומצמיד את פי לאוזנך. יום הולדת שמח, אני מתנשף. את מרימה את העוגה בלחיים סמוקות, ומסתכלת עליה בדממה לפני שאת מגישה אותה אל פיך ונוגסת.
3.
את מבשלת, חותכת ירקות סולניים לתנור. אני יושב על הכיסא במטבח וקורא ספר, ומדי פעם מסתכל עליך. את עירומה מהמותניים ומטה. למה לא לגמרי? שאלת אותי כשאמרתי לך להתפשט. צריך להשאיר משהו לדמיון, אני מסביר, ואוכל עוד תמר; לעתים, אישה בשמלת ערב חושפנית יותר מפתה מאישה עירומה. כאשר התמרים בקערה נגמרים אני קם ונצמד אליך מאחור, מערסל אותך, מצמיד את אפי לצווארך, נושף בעורפך. אני יכול לחוש בחיוך שלך.
"אל תזוזי," אני אומר. אני טובל את האצבע הצרידה שלי בקערית שמן הזית שהכנת, ואז מחדיר אותה לתוכך. החומציות של השמן צורבת מעט את עורך ואת מעווה את פניך. אני עומדים בשקט בשעה שאצבעותי מרחיבות אותך. כשאני מרוצה די הצורך, ידי נשלחת לפנים ונוטלת את אחת מתפוחי האדמה הננסיים שקילפת, ומצמידה אותו אל פי הטבעת שלך. את אוחזת בקצה השיש ומבטך מזדגג.
יותר מאוחר אנחנו יושבים ואוכלים. את זעה בכיסא במידה של חוסר נוחות, ממנה אני מתעלם ומדבר איתך על הבחירות הצפויות בארצות הברית.
