אנחנו שוכבים ביחד במיטה, מעורסלים. ידי חובקת את מותניך ואת מניחה ראש מעויף אך מסופק על החזה שלי, מאזינה לפעימות הלב. אנחנו לא צריכים לומר כמה זה היה נהדר. ריח הסקס שבאוויר אומר זה עבורנו. ידי פורעת את שערך כשאת ממלמלת משהו בקול הקטן שלך. האוזניים שלי מזדקרות. זה תמיד משהו מעניין כשאת משתמשת בקול הקטן הזה, המבויש. משהו שקשה לך להוציא החוצה, ואת צריכה מנה של הורמונים ישירות מבלוטת יותרת המוח שתתן לך אומץ. את שואלת אם סיפרת לי על הפנטזיה ההיא שלך. את מנסה לגרום לה להישמע כמו משהו זניח, שולי, כאילו חשבת על זה עכשיו. זין חשבת על זה עכשיו. ככל שהקול יותר נבוך, כך חשבת על זה יותר לעומק ויותר זמן, והקול שלך חרישי-חרישי. אני מנסה לא להפגין יותר מדי עניין. דגים צריך לדוג לאט, בלי להבהיל אותם, אבל האינסטינקטים שלי מזהים את הטרף הרבה לפני שהוא מזהה אותי.
"זה - משהו לא שגרתי. פעם הרדימו אותך?"
מה, כמו בניתוח? אני שואל. את מהנהנת ואני חושב על זה. כן, הייתה פעם אחת.
"אתה מכיר את התחושה ההיא, הנעימה, בדיוק לפני שאתה מאבד את ההכרה?"
אני לא זוכר אותה לגמרי. אולי במעומעם.
"הייתי רוצה שמישהו יעשה לי את זה. ירדים אותי כך, ואז ישתמש בי, כמו חפץ, לסיפוק האישי שלו."
זה מעניין, אני אומר. כמו פנטזית אונס?
"קצת, אבל לא. אין פה התנגדות. להיפך, יש התמסרות. מסכימים מראש על הכל, בעיקר מה אסור."
אבל מה יוצא לך מזה?
"התחושה לפני, ההתרגשות. חוסר הידיעה. ואז אחר כך, המחשבה שזה קרה. ותיעוד - לצלם אותי כך, בחוסר אונים מוחלט, בשעה שאני סתם חפץ. לאונן על זה אחר כך, לבד. ביחד. יוצא הרבה."
אני מהרהר במה שאמרת, משאיר אותך תלויה באוויר. אני יודע איזה סרטים רצים אצלך בראש. את ג'אנקית של ולידציה, והרגעים האלה, בלי לדעת מה אני באמת חושב על מה שסיפרת, הם עינוי עבורך. ללא התראה, אני שולח יד וחופן את הכוס שלך באגרסיביות. הרטיבות שלך נמרחת עלי. את נצמדת אל כף היד, ואני מחכך אותה בך בהיסח דעת. הגוף שלך מעכל את התשובה שלי וקורן חום כנגדי.
יש בזה משהו שמוצא חן בעיני, אני אומר לך בשעה שאצבעי חודרת לתוכך בקלות. סוג של החפצה קיצונית. אבל הייתי מכניס בה כמה שינויים. אני לא חושב שהייתי רוצה שתאבדי הכרה לחלוטין. אולי תרחפי איפשהו באמצע. שתרחפי גבוה, אבל באיזושהי פינה בראש תדעי מה קורה. אולי לא בדיוק, אבל תדעי. תרגישי. תחווי הבלחים של קולות, רסיסים של מגע. זוכרת את הבחור ההוא? זה שעצבן אותך בעבודה לפני כמה חודשים, שניסה להקטין אותך ושתלת אותו במקום? זה שאומר לך יפה שלום אבל עמוק בלב חושב שאת כלבה? כשתהיי ככה אולי אני ארים לו טלפון, אציע לו הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה. כשהוא יגיע אני אחזיק אותך, שלא תזוזי יותר מדי, והוא יפשיל את המכנסיים וייגש לעבודה. אחר כך נצפה בזה ביחד, רק אני ואת. ככה רצית, לא? את חושבת שכדאי לי לתת לו לגמור בתוכך? שבפעם הבאה שהוא יגיד לך שלום ליד מכונת הקפה את תאדימי ותגמגמי לו משהו? תנהלו איזה סמול-טוק חסר משמעות על דדליינים או פוליטיקה, אבל שניכם תדעו שלפני כמה ימים הזרע שלו שחה בתוכך. זה נשמע לי יותר מעניין. מה את חושבת?
את כובשת את הפנים שלך בכתף שלי. הנשימות שלך כבדות. אני יודע שפנייך מכורכמים, שאת לא רוצה שאראה אותם. המלים שלי שופכות אור על הפינות החשוכות שבך ומביאות אותך אל הקצה. אני נותן לך להסתתר מעצמך, להתכרבל בי בשעה שרעד בלתי רצוני מטלטל אותך.
