גלריה

הוא ישב והסתכל במסך מבלי ממש לצפות בו. בעיקר היה שקוע במעין הירהור לא ברור, מנסה לעקוב אחרי הסדרה מצד אחד ולהקשיב לשקט שהשתרר מעבר לקיר באוזן השניה.

על אף שציפה לזה, כשהדלת של חדר השינה הוסטה וחתכה את הרעש הסטטי של הטלוויזיה הוא נבהל לרגע. טלי הופיעה בפתח, עטופה בחלוק הבית שלו שהיה גדול עליה בשתי מידות. הוא ידע שתחתיו היא לא לובשת כלום. אם לא היה ליל סתיו קריר, גם אותו לא הייתה לובשת. היא נראתה משועממת מעט, וניגשה למקרר מבלי לומר לי דבר. היא הוציאה בירה וכמעט בהיסח הדעת, כאילו אינה מודעת לקיומו, התיישבה לידו על הספה.

"מה אתה רואה?" שאלה לאיטה.

"סתם," הוא ענה. הוא לא ממש ידע בעצמו כבר.

בלי התראה, היא שלחה את ידה אל חיקו ואחזה באיברו בעד למכנסי הפיג'מה. הוא היה קשה. "הקשבת לנו מעבר לקיר?"

היה לה סגנון ישיר, בוטה, שתמיד היה חודר בעד לכל ניסיון שלו להיראות נונשלנטי.

"כן," ענה. הוא שמח שהיה חשוך למדי בסלון הקטן, שהיא לא ראתה את הפנים שלו מאדימים.

"קשה לא להקשיב לה. היא הייתה צועקת ככה גם איתך?"

"לא."

שניהם ישבו והסתכלו יחד בפרק, ולא החליפו ביניהם מילה במשך שעה ארוכה.

"אתה יודע, העדפתי את זה כשהיא עוד לא סיפרה לך עלינו." היא שילבה רגליים על הספה והתקרבה אליו מעט. היא נהנתה לבחון את התגובות שלו. "אל תבין אותי לא נכון, זה הרבה יותר נוח עכשיו, כשאני יכולה לבוא לכאן מתי שאני רוצה."

"את באמת באה לכאן מתי שאת רוצה." 

היא לא שמה לב לסארקאזם בקולו, ואולי סתם בחרה להתעלם ממנו. "היא באמת הסקס אולי הכי טוב שאי פעם היה לי. אבל מה שהכי אהבתי בה היה שאתה לא יודע. אין כמו לגרום לסטרייטית נשואה לסטות קצת. בינינו, זה קצת הוריד לי, עכשיו כשאתה יודע עלי. אתה יודע, הפעם הראשונה שזיינתי אותה אצלכם בדירה הייתה ממש פה, על הספה הזו, כשנסעת לאמסטרדם בשליחות ההיא. תגיד, היא נתנה לך אי-פעם לזיין אותה בתחת?"

היא המשיכה להתבונן בו. היא ידעה היכן לנעוץ את המלים כדי להוציא ממנו את האמוציות שרצתה. הוא ניסה להתמקד בטלוויזיה, אבל היא המשיכה.

"למרות שכשאני חושבת על זה, אתה לא באמת רוצה שאני אהיה פה. הסכמת רק כדי שלא תלך ממך, לא? אבל אתה שונא את זה, את הביקורים שלי. לשמוע אותנו מעבר לדלת." היא נשענה וקירבה את פיה לאוזנו, כאילו ממתיקה סוד. "אשתך מצוינת, אבל אני רק רוצה שתדע, שכשאני בתוכה ושתינו גומרות, אני רק חושבת עליך פה, לבד, מהצד הלא נכון של הקיר, מקשיב. נוגע בעצמך." 

שפתיה נתנו ללחיו נשיקה קטנה, מרפרפת, ואז מיד הזדקפה וציחקקה. "אתה כזה מתוק. אפשר לומר שאתה סוג של קראש שלי, אתה לא חושב?"

היא קמה מהספה, לפני שהוא יכל להגיב או לומר משהו, וצעדה בחזרה אל תוך חדר השינה, לא לפני שעצרה בפתח וקרצה לעברו.