לרגע כל מה שיכלה לראות הוא השתקפות התאורה בכוס היין שהחזיק בפיזור דעת מולה.
מעניין מה היה חושב עלינו הזוג בשולחן ליד, הירהרה לעצמה; כלומר, אם הגבר היה מוכן להרים את המבט שלו מהמחשוף הנדיב של הדייט שלו לכמה רגעים ולהסתכל. היא הניחה שרוב הנוכחים לא היו רואים יותר מאשר שני אנשים שמבלים יחד ערב נחמד על כוס יין אחרי ארוחה דשנה. אולי היו חושבים אחרת אם היו מקשיבים. היא קיוותה שאף אחד מהם לא ינסה. כך או כך, לא היה נראה שזה הפריע במיוחד לגבר מולה. להיפך, אם כבר, הניצבים חסרי המודעות שהקיפו אותם רק הגבירו את ההנאה שלו מהמעמד.
“את מבינה את המשמעות של זה,” הוא אמר, תוך כדי שהוא לופת את הכוס. “את חושבת שתוכלי להתמודד עם משהו כזה?”
היא לא ממש האמינה כשהוא התחיל לדבר איתה בדרך לבניין המשרדים המשותפים שלהם באחד הבקרים, לפני כמה חודשים. היא הייתה רואה אותו כל בוקר, הייתה אומרת שלום מבויש כשהיו עולים יחד במעלית, ותמיד חשבה שהוא מחוץ לליגה שלה. אולי זה עדיין היה נכון. הוא היה יפה, אפילו יפה מאד, אבל יופי שבור, מעט א-סימטרי, כזה שהחיים ציירו עליו כמה צלקות. רחב-כתפיים, עם רעמת שיער מסורקת ועיניים גדולות, נוצצות. אבל מה שבאמת משך אותה אליו היה החופש שהקרין, חוסר הקונבנציונליות שלו. היה לו עסק אדריכלות עצמאי שהצליח מאד בשנים האחרונות. כאשר היה מראה לה את הסקיצות החדשות שלו לגבי בתי לקוחות תמיד הייתה מוקסמת. אולי תמיד הייתה מאוהבת בו, עוד מהרגע הראשון, לפני שדיבר, ולא ידעה את זה. היה בו משהו פראי שלא ניתן לאילוף. לו רק ידעה עד כמה כשראתה אותו לראשונה.
“אני ... חושבת שכן. אני לא יודעת,” אמרה, נבוכה מהישירות שלו.
“אני אצא עם נשים אחרות,” הוא אמר בשקט. “אני אשכב איתן, לפעמים אפילו כשאת בבית. את תשבי בסלון ותוכלי לשמוע אותן גונחות מחדר המיטות, ואחר כך תצטרכי לומר להן יפה להתראות כשיעזבו. זה לא משהו שרוב הנשים יכולות לעשות.”
הוא לגמרי נהנה מהאפקט שהיה למלים שלו עליה.
מההתחלה ידעה שהיה בו משהו שונה. אחרי אותו ערב אצלו בבית, כשביקש ממנה להתפשט ואונן לה, ושוחח איתה תוך-כדי לגבי ההעדפות המיניות שלה בנונשלנטיות. הוא כנראה ידע כבר אז יותר משהיא ידעה בעצמה. הוא סיפר לה שהוא אוהב להוביל; לראות אחרים עושים ... דברים למענו. היא רצתה מאד לעשות למענו. הוא חייך והם התכרבלו יחד, גופה העירום אל מול גופו הלבוש, וכך נרדמו על הספה באותו הלילה תוך כדי צפייה בטלוויזיה. הכל הרגיש נכון. היא אפילו לא שמה לב שהיא לא גמרה.
“אני רוצה לנסות,” אמרה במבוכה. “אני חושבת שיש בינינו משהו ולא הייתי רוצה לוותר עליו.”
הוא חייך. עיניו נצצו. “גם אני חושב ככה. צריך אופי מאד מיוחד כדי להישאר איתי. לא פגשתי הרבה נשים כמוך.”
היא הסמיקה. הוא תמיד השאיר סדק קטן, ספק אם הוא מחמיא לה או לא. המלים שלו היו כמו אשליה אופטית.
“זה יכאב לך,” הוא לחש.
“אני יודעת.”
“אני רוצה שזה יכאב לך,” הוא אמר, בשקט.
היא ידעה גם את זה, ושתקה.
“מתי אנחנו ... “ התחילה לשאול, אבל עצרה. היא לא הייתה בטוחה אפילו איך לנסח את זה. הוא הקדים אותה. כמו תמיד.
“לא,” אמר בפשטות. “אנחנו לא. לפחות לא כמו שאת מדמיינת את זה. זה לא הפריע לך עד עכשיו, נכון? לפעמים, אם אני ארצה, את תרדי לי, ומדי פעם אני אדאג גם לך, אבל לא כמו שאת חושבת.”
“אתה לא מרגיש משהו כלפי?” שאלה לפתע בטון כמעט-נעלב.
“אני כן. מאד.” היו בו רוך וכנות. תמיד. “אחרת כל זה היה חסר משמעות." הוא רכן לעברה. היה לו חיוך תמים, כמעט ילדותי. "אין משהו שמספק גבר יותר מאשר אישה שמוכנה להקריב עבורו. את רוצה לספק אותי, לא?”
“כן.” פיה היה יבש. היין שאחז בידו נראה כל כך רחוק ומרווה.
“יופי,” הוא חשף טור שיניים צחורות. אלוהים, איך רצתה לספק אותו.
“לפעמים, אם תהיי ילדה טובה, אני אבקש ממך להתכופף ואכנס אלייך מאחור, לתחת. זוכרת כמה חזק גמרת אז על הספה, כשהחדרתי אלייך את האצבע ואמרתי לך לאונן?”
היא השפילה את מבטה. היה בה חלק שהעדיף לא לזכור.
הוא ליטף את זרועה. “אין לך מה להתבייש. זה היה נהדר. נתת לי משהו יפהפה. את תלמדי עם הזמן לגמור מהחדירה עצמה, בלי אפילו לגעת בעצמך, ממש כמו בסקס רגיל. תוכלי לעשות משהו שרוב הנשים לא מסוגלות. אל תדאגי. את תאהבי את זה, וככה אנחנו נעשה אהבה ביחד. את תתני לי חלק ממך שכל הנשים האחרים לא. אני אזיין אותן רק בכוס, ואותך רק בתחת. זה ישמח אותי, תוכלי להיאחז בזה, לומר לעצמך שאת יותר טובה מהן. אפילו שאותך יזיינו רק בתחת. מתישהו את תתחנני לזה, רק כדי להוכיח את זה לעצמך. תתכופפי ותורידי את המכנסיים ותבקשי את זה ממני, כמו פרס על התנהגות טובה.”
פניה התכרכמו. היא קיוותה שאיש מסביבם לא שמע דבר. הכל היה עירבוביה מוזרה של היגיון וחוסר היגיון. המלים שיצאו מהפה שלו נשמעו כאילו הן לקוחות מאיזשהו סרט פורנוגרפי, או מחזה, או פואמה, אבל מבעד לכל הערפל התודעתי הבליחה ודאות אחת ברורה, והיא נאחזה בה בלב הסערה, כדי לא להישטף אל הגלים שסביבה.
“אני רק יודעת שאני רוצה להיות איתך,” אמרה. אלוהים, כמה שאת נשמעת פאתטית, הקול בראשה אמר לה. אבל לא היה לה אכפת. “אני אנסה עד כמה שאני יכולה לתת לך את מה שאתה צריך.”
הוא חייך.
“אני יודע. ואני אקח ממך הכל.”
