אין כמו לקחת את ה 18 הראשון לכיוון מסוף 2000 ולהרגיש מחוץ... אם זה הפטיש שלכם... לבריאות.. בשבילי זה יותר מדי קלסטרופובי..
מהמחברת הפרטית שלי
פנטזיה ראשונה בגיל 4.. ממה שזוכרת.. ראיתי סצנה בסרט ישן שסבתא ראתה ילד מוצלף על ידי סבא שלו.. עד היום זוכרת.. באותו היום הלכתי לישון עם היד בתחתון.. מאז הפנטזיות הפכו לצבעוניות יותר.. אני כצופה מהצד או המבצעת, בעיקר עינויים וספנקינג.. אסור היה שידעו מה הולך לי בראש, היתי מעדיפה לספוג כל עונש מסבתא שלי מאשר שתגלה למה אני נוגעת בעצמי הרבה ועוד... חס וחלילה תגלה מה עובר לי בראש... המשיך עם בדידות בבית הספר.. הצקות.. שיפוט לא הוגן... וכו.. וואקמן.. דיסקמן.. ועוד... ספרים.. סרטים התבודדות.. בטחון מלא שמשוגעת.. שלבד... בשנת 2002 מלאו לי 18, בדצמבר 2002 נפתח הדנג'ן ביפו... נכנסתי.. נרגעתי.. לבד לא לבד.
פוסט זה. אמיתי נכתב על מנת להבהיר שבדסמ היה בי לפני כל המאורעות שקראו לי במהלך השנים. לא היה למאורעות הללו כל קשר למי אני ומה אני. הם אבל חיזקו אותי כבת אדם, אישה, אמא.
נולדתי בדסמית והבדידות שממנה סבלתי שנים רבות נבעה מזה ולא ממה שעברתי כמה בגיל 9 או 16.
שנת 2000 אנימלפני הבגרות בהיסטוריה היחידה הראשונה, למדתי קשה.. שיחת טלפון קטעה את הקריאה, "מה קורה? מה עושה היום?"
-"לומדת יש לי בגרות בעוד שבוע"
-" אבל משעמם.. בואי נצא קצת.. אני מגיע לעיר עם חבר.. מה איכפת לך.."
-" אני לומדת אבל, אולי.. נגיד סביבות 16:00"
-" סגור נאסוף אותך ב 16.. יש לך איזו חברה שלא יהיה משעמם לחבר שלי?"
-" אין לי חברות, ניטרלתי את כולן".
-"טוב אז ב 16"
הם הגיעו כמו אתמול זוכרת מאזדה 323 אפורה, עדיין הייתי בחולצת בית ספר, את גיא הכארתי, יצאתי איתו תקופה אבל כשהבנתי שרוצה סקס נפרדתי ממנו, הגענו ליער מאחורי בית הספר שלי. ליבי נדם.
"- רוצה לשחק קצת?"
"- גיא תפסיק זה לא מצחיק, אני לא רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה באוטו ובטח לא בגיל 16!"
-" אבל את רוסיה, את אמורה לדעת מזה.. הרי כולם יודעים שרוסיות זונות, אל תדאגי חבר שלי פתח הרבה בתולות"..
הייתי בשוק ניסיתי לברוח אבל הוא נעל את האת הדלתות באוטו, הלב שלי דפק במהירות שיא.. עלו לי דמעות. -" זה נקמה על כך שאמרתי לך לא? לא ציפית לזה מרוסיה?" עברו לי סרטים בראש עד שהתגברתי לבד על מה שקרה בילדות עכשיו -זה!
אני חזקה אני אהיה בסדר... מםה לשם לא אתאר את הכל.. בשלב מסויים הייתי חסרת רגש מהחדירה.. ובכלל.. קראו לי שקרנית כי לא דיממתי (לא כולן מדממות יש כאלה שגמיש.. שלי נקרע שנים לאחר מכן), שאל אם רוצה להחליף תנוחה.. הייתי עם מבט ריק בעיניי.. רק חבר שלו נגע בי. הוא לא. לא עמד לו. חבר שלישי שהבין מה קרה כיסח אותם.. שמו אותי בתחנה מרכזית עם מילים שזונה רוסיה צריכה לדעת את העבודה ואני לא שווה כלום.. פגשתי מישיהי שמכירה ביקשתי 5 שח לאוטובוס חזרתי הביתה.. ההורים שלי עד היום לא יודעים על זה. גם לא ידעו.
גם ככה לא מאמינים לי. שתחשוב שהפעם הראשונה שלי היתה עם חבר ראשון בגיל 17 אני חזקה. תמיד חזקה. אסור אחרת.
1993, הם מגיעים לארץ אוטוטו.. אבא שלי נסע לנתב"ג לפגוש אותם. דוד שלי וסבתא שלי עשו עלייה לארץ, אבא לא ראה אותם שנתיים מאז שעזבנו.
הם הגיעו בערב, שיכנו אותם אצלנו זמנית עד שימצאו מגורים משלהם.
הייתי הולכת לבית הספר בהסעה חוזרת גם בהסעה, לפעמים הוא היה פוגש אותי, הרי עשה לי ביבייסיטר בילדות עוד במוסקבה, ההורים שלי סמכו עליו בעיניים עצומות. מילים, אחר כך מגע תמים, ליטוף. תמיד כשאף אחד לא רואה. בגיל 10 הם עברו דירה לשכונה הישנה, כשהייתי באה לבקר נמשך.. עד גיל 12. הוא התחתן. עבר דירה עם אישתו, היתי מגיעה אליהם הביתה.. יום אחד בשנת 1996 בת 12 הייתי הוא סגר את הדלת... פעם ראשונה ראיתי. הסתתי מבט, "תתלבש" אמרתי " זה לא בסדר, סמכתי עליך" הוא אמר שעכשיו תורי להראות לו, שכבר ילדה גדולה. אמרתי שלא! ניסה לגשת אלי, חטפתי תיק ששקל פי 10 ממני( כוחות על מהאדרנלין כנראה) והעפתי עליו.. בזמן שחזר לעצמו ברחתי מהחדר ומהבית פוחדת שירדוף אחרי.. ראיתי את אישתו עולה במדרגות אמרתי לה היח חפוז נתתי לה את המפתחות שנעלתי איתם את הדירה עליתי על האוטובוס ונסעתי הביתה. שתקתי עד גיל 14. הנסיבות הכריחו אותי לספר. אם לא עד היום היה נשאר בסוד.
המשך יבוא..
אני לא מסתדרת עם ונילים. אם לחשוב לעומק... כל חברי בדסמים... וניל זאת אחלה גלידה בעיקר בבן&ג'ריס עם עוגיות או צ'אנקי מאנקי או משהו... ביתר המקרים- וניל סתם משעמם כמו המוגלגים בהארי פוטר, הייתי ברמת גם לפני כמה ימים ויש שם חנות בשם "the vanilla houer" באמת??? דווקא ברמת גן??? זאת העיר הכי רחוקה מוניליות שיש... נו בטח ונילים לא יודעים על קיומנו או שיודעים אבל מעדיפים לא לדעת, אני מדברת כאילו אנחנו איזה זן נכחד.. סוג של אם רוב המפגשים שלנו סודיים כמו הקינקיפיקניק ומפגשי השיבארי ושאר המאנצ'ים למינהם. לא מדברת על הדנג'ן או על הלופט כי גם לשם הם נכנסו...הרי הדנג'ן והלופט המקומות היחידים שיש לנו לאן לצאת ולהיות עצמנו.. לא גם לשם הם נכנסו הונילים, מה חסר לכם מקומות בילוי?? לנו יש בקושי שניים, אז סבבה הם מכניסים כסף, באותה הזדמנות הם גם לא שומרים על החוקים, שולחים ידיים ומזה המשפט המפגר "אני פעם הראשונה פה.. תלמדי אותי.. זה מדליק!" WTF????? מה פתחתי קורס? רוצה שאלמד.. אין בעיה תשלם.. הרי מורים פרטיים לוקחים תשלום לא?? תגיד מה נראה לך באמת.. אני לא מלמדת!! מזה מטמתיקה? ספרות? לא!
מישהו חוצפן ברמות הפליק לי על התחת, התלוננתי, העיפו אותו.. תגידו מה קשה בלהבין שלא נוגעים ולא זה לא!
תכלס אני מרגישה כאילו אני איזה אקספונט או חיה נכחדת שלומדים וצופים בה מהצד... כשמצליפה פעם שאלו אותי "לא כואב לו? מה והוא מסכים?" לא הוא סתם נתן לי את התחת שלו כי הוא מזוכיסט.. בתכלס כן הוא מזוכיסט ונהנה מזה אחרת לא היה שם... אבל הם לא יבינו... באמת נמאס לי לשאול -תגיד אתה ונילי? או חדש? - ברגע ששואלים מזה ונילי או אומרים לי "אני יכול להיות כל מה שתרצי" יודעת עוד חרמן בא לגן.... פאק! למה פשוט אתם לא יכולים לעזוב אותנו בשקט???
אני לא זונה, אני דומינה, סדיסטית- נהנת מכאב פיזי של אחרים, אז בבקשה תפסיקו לשאול אותי אם אני יודעת איך להחזיק קיין ולהשתמש בפלוגר... ולא זה לא משחק! זה לא תחביב! בדס"מ זה דרך חיים.. מתייחסת במשפט האחרון לכל הסקרנים והחדשים למנהם שנכנסו לפה בשביל הכיף או הגיוון המילולי בצ'ט...
באמת הצ'ט בזמן האחרון לעקוב אחריו אפשר לכתוב סטנד אפ בדס"מי.. מה שכבר עושה הרבב זמן..
אני מקווה שאני לא האמיתית היחידה שנשארה פה..
יום טוב
מי שלא אוהב, לא יהיה אהוב.
אם אתה לא יכול להיות חיובי אז לפחות תשתוק!
מילה שווה כסף
שתיקה שווה זהב
מתהלכים באלנבי עם חיוך ב 6:30 בבוקר?
מרגישים טוב?
תתנו לאחרים לשבור את הראש מה העלה לכם את החיוך הזה....
אנשים אנרגטיים יתר על המידה ב 6 בבוקר עושים לי חשק לעשות להם מקלחת קרה..