מהמחברת הפרטית שלי

אני אוהבת אנשים פונקטואלים (עמידים בזמנים-לקשיי הבנה), האם כדאי לי להעניש את הבוס שלי על האיחור הבוקר במספר דקות, בגלל שהתחלתי משמרת אתמול ב 8 בערב וסיימתי היום ב 7:05 בבוקר?

אין כמו מגנום ברכבת שהרגע יצאה מחדרה לכיוון תל אביב... ים הנה אני באה :)

-"תגידי לי את רצינית?? הרי אמרתי לך שיש לנו שכירות לשלם! איך את לא מתבחחשת להעפיל הכל עלי?? אני עובדת כמו סוס 12שעות ביום ואת יושבת רגל על רגל מבטלת משמרות??? נכון, כי תבוא המשרתת תנקה, תבשל, תשלם!? ממש ממש לא! זהו! די! נמאס לי מהייחס המזלזל הזה שלך! את גרה בבית הזה בדיוק כמוני ואת תשלמי שכירות, אם לא שכירות אז חשבונות!"

-" וואי איזו כבדה את... תרגעי... אז בזבזתי את הכסף של השכירות... היתי צריכה תסרוקת חדשה .. את יודעת כמה עולה היום מספרה" -אני בשוק.

-" אני לא מאמינה למשמע אזני... את מעדיפה לעבור לגור ברחוב ? אפשר לסדר את זה כבר עכשיו! תסרוקת?? באמת??? חתיכת אגואיסטית חוצפנית! זהו! אני לדבר סיימתי.. אני אלמד אותך לקח!" עם המילים הללו קמתי והלכתי לחדר הבאתי תיק ניגשתי לחברתי ומשכתי אותה אחרי אל הספה- " עכשיו תלמדי מי אני! ומזה להתנהג ככה, אני מתוך טוב ליבי נותנת לך לגור איתי ואת אפילו לא חושבת להרים את התחת שלך מהספה ולעזור לי קצת??? זהו! נגמר לי..." -ראו עליה שפוחדת. בצדק. היא הרי עברה לגור עם דומינה ללא ידיעתה... היא ונילית... בסדר לעונש זה לא ישנה. הפכתי אותה על הברכיים שלי וסגרתי לה את הרגליים באמצעות שלי שלא תברח.. "תקבלי עכשיו עשר על כל צד לחימום" הנחתי את המכה הראשונה לא חזק, ועוד אחת ואז שוב כל פעם מדבירה את החוזק והקצב, בסיום עשר המכות משכתי לה את המכנס למטה, מכיוון שזה עונש ולא למטרת הנאה גם התחתון שלה עף לו לרצפה... היא התפטלה קראה לי בשמות.. זה לא ממש הזיז לי לקחתי מהתיק שלי פאדל קטן אבל חזק מאוד והתחלתי להנחית פעם פה ופעם בצד השני תוך גדי הגברת קצב והרצאה על התנהגות בבית, מטלות, הקשבה חינוך ומשמעת. 

-"קומי" פקדתי."לכי למקרר תביא משם את התבנית עם הקרח" אם כבר עונש אז שיהיה עד הסוף. היא צייתה למרבה הפתעתי. כנראה הבינה שאין טעם להלחם הרי זה לא מזיז לי ולה בטח חוץ מאוד כאב לא יצא כלום מזה. היא חזרה לסלון עם התבנית, הוצאתי כפפות מהתיק חשמתי עלי.. "תשעני על השולחן עכשיו! ככה שהתחת שלך יהיה מולי ופלג הגוף העליון שוכב על השולחן" צייתה. לקחתי קוביית קרח ששחררתי מקודם מהתבנית והצמדתי לה לחור של התחת.. עם לחיצה קלה הקוביה הייתה בפנים "שלא יפול כלום, תשלטי על הסוגרים שלך! אם אראה קוביה מציצה אני אראה לך מזה אי ציות", הנהנה.. לקחתי קוביה נוספת ודחפתי לה לכוס, ועוד אחת עד שכל התבנית לא הייתה תחובה לחורים שלה..לקחתי קיין "תספרי 25 הצלפות, זה על זה שבזבזת את הכסף של הדירה על עצמך!" התחילה לספור..עצרתי אותה" את תספרי ככה.. אחת תודה גברתי, שתיים תודה גברתי.. ברור???" .

-" כן. גברתי".. ענתה לי..

-"יופי, ילדה טובה.. אני יעשה ממך בן אדם!" התחלתי מההתחלה.. ראו שהכאב היה רב אבל היא נשארה במקומה.. היא בכתה.. מוזיקה לאזני הבכי הזה .."קומי! תסתובבי אלי תעלי על השולחן ותפתחי רגליים" היא נבהלה אבל צייתה... בנתיים מים נזלו מחוריה מהקרח שנמס בתוכה. לקחתי שוט רכיבה והנחתתי מכה ראשונה על הדגדגן... צווחה נשמעה בחדר.. לקחתי את התחתונים שלה ודחפתי לפיה " את רוצה שהשכנים יבואו ??? " על זה קיבלה עוד כ 20 נחיטות על הדגדגן ובשפתיים עד שהכל הי נפוח ואדום בורדו... היא בכתה, התמונה הייתה מהממת, חברתי על השולחן עם רגליים פתוחות דומעת ומנוזלת ועם תכתונים בתוך הפה... חבל שלא צילמתי.

"קומי!". הלכתי למטבח הבאתי עיתון ואורז פרסתי את העיתון בפינה ועליו פיזרתי אורז. " לכי לפינה תעמדי על הברכיים עם ידיים מאחורי הראש ל 20 דקות. בזה העונש שלך יגמר...להיום :)". 

"מחר, לא מעניין אותי איך, תוציאי מפרעה מהעבודה ותשלמי את חלקך בדירה.. אם לא? את יודעת מה יקרה..." 

השארתי אותה לעמוד בפינה בחושך ורגועה כי יודעת שהיא לא תלך לשום מקום הלכתי לישון.

מאז אותו יום יומיים לפני תשלום שכר הדירה הכסף היה אצלי... וכמובן על כישלונות ואי ציות או אי מילוי המטלות הביתיות שלה הייתה נענשת בו במקום..

-"תגידי לי את רצינית?? הרי אמרתי לך שיש לנו שכירות לשלם! איך את לא מתבחחשת להעפיל הכל עלי?? אני עובדת כמו סוס 12שעות ביום ואת יושבת רגל על רגל מבטלת משמרות??? נכון, כי תבוא המשרתת תנקה, תבשל, תשלם!? ממש ממש לא! זהו! די! נמאס לי מהייחס המזלזל הזה שלך! את גרה בבית הזה בדיוק כמוני ואת תשלמי שכירות, אם לא שכירות אז חשבונות!"

-" וואי איזו כבדה את... תרגעי... אז בזבזתי את הכסף של השכירות... היתי צריכה תסרוקת חדשה .. את יודעת כמה עולה היום מספרה" -אני בשוק.

-" אני לא מאמינה למשמע אזני... את מעדיפה לעבור לגור ברחוב ? אפשר לסדר את זה כבר עכשיו! תסרוקת?? באמת??? חתיכת אגואיסטית חוצפנית! זהו! אני לדבר סיימתי.. אני אלמד אותך לקח!" עם המילים הללו קמתי והלכתי לחדר הבאתי תיק ניגשתי לחברתי ומשכתי אותה אחרי אל הספה- " עכשיו תלמדי מי אני! ומזה להתנהג ככה, אני מתוך טוב ליבי נותנת לך לגור איתי ואת אפילו לא חושבת להרים את התחת שלך מהספה ולעזור לי קצת??? זהו! נגמר לי..." -ראו עליה שפוחדת. בצדק. היא הרי עברה לגור עם דומינה ללא ידיעתה... היא ונילית... בסדר לעונש זה לא ישנה. הפכתי אותה על הברכיים שלי וסגרתי לה את הרגליים באמצעות שלי שלא תברח.. "תקבלי עכשיו עשר על כל צד לחימום" הנחתי את המכה הראשונה לא חזק, ועוד אחת ואז שוב כל פעם מדבירה את החוזק והקצב, בסיום עשר המכות משכתי לה את המכנס למטה, מכיוון שזה עונש ולא למטרת הנאה גם התחתון שלה עף לו לרצפה... היא התפטלה קראה לי בשמות.. זה לא ממש הזיז לי לקחתי מהתיק שלי פאדל קטן אבל חזק מאוד והתחלתי להנחית פעם פה ופעם בצד השני תוך גדי הגברת קצב והרצאה על התנהגות בבית, מטלות, הקשבה חינוך ומשמעת. 

-"קומי" פקדתי."לכי למקרר תביא משם את התבנית עם הקרח" אם כבר עונש אז שיהיה עד הסוף. היא צייתה למרבה הפתעתי. כנראה הבינה שאין טעם להלחם הרי זה לא מזיז לי ולה בטח חוץ מאוד כאב לא יצא כלום מזה. היא חזרה לסלון עם התבנית, הוצאתי כפפות מהתיק חשמתי עלי.. "תשעני על השולחן עכשיו! ככה שהתחת שלך יהיה מולי ופלג הגוף העליון שוכב על השולחן" צייתה. לקחתי קוביית קרח ששחררתי מקודם מהתבנית והצמדתי לה לחור של התחת.. עם לחיצה קלה הקוביה הייתה בפנים "שלא יפול כלום, תשלטי על הסוגרים שלך! אם אראה קוביה מציצה אני אראה לך מזה אי ציות", הנהנה.. לקחתי קוביה נוספת ודחפתי לה לכוס, ועוד אחת עד שכל התבנית לא הייתה תחובה לחורים שלה..לקחתי קיין "תספרי 25 הצלפות, זה על זה שבזבזת את הכסף של הדירה על עצמך!" התחילה לספור..עצרתי אותה" את תספרי ככה.. אחת תודה גברתי, שתיים תודה גברתי.. ברור???" .

-" כן. גברתי".. ענתה לי..

-"יופי, ילדה טובה.. אני יעשה ממך בן אדם!" התחלתי מההתחלה.. ראו שהכאב היה רב אבל היא נשארה במקומה.. היא בכתה.. מוזיקה לאזני הבכי הזה .."קומי! תסתובבי אלי תעלי על השולחן ותפתחי רגליים" היא נבהלה אבל צייתה... בנתיים מים נזלו מחוריה מהקרח שנמס בתוכה. לקחתי שוט רכיבה והנחתתי מכה ראשונה על הדגדגן... צווחה נשמעה בחדר.. לקחתי את התחתונים שלה ודחפתי לפיה " את רוצה שהשכנים יבואו ??? " על זה קיבלה עוד כ 20 נחיטות על הדגדגן ובשפתיים עד שהכל הי נפוח ואדום בורדו... היא בכתה, התמונה הייתה מהממת, חברתי על השולחן עם רגליים פתוחות דומעת ומנוזלת ועם תכתונים בתוך הפה... חבל שלא צילמתי.

"קומי!". הלכתי למטבח הבאתי עיתון ואורז פרסתי את העיתון בפינה ועליו פיזרתי אורז. " לכי לפינה תעמדי על הברכיים עם ידיים מאחורי הראש ל 20 דקות. בזה העונש שלך יגמר...להיום :)". 

"מחר, לא מעניין אותי איך, תוציאי מפרעה מהעבודה ותשלמי את חלקך בדירה.. אם לא? את יודעת מה יקרה..." 

השארתי אותה לעמוד בפינה בחושך ורגועה כי יודעת שהיא לא תלך לשום מקום הלכתי לישון.

מאז אותו יום יומיים לפני תשלום שכר הדירה הכסף היה אצלי... וכמובן על כישלונות ואי ציות או אי מילוי המטלות הביתיות שלה הייתה נענשת בו במקום..

שוב נפגשנו.. הפעם חיכיתי לו בחניון של עזריאלי.. אסף אותי ונסענו למקום המפגש שלנו.. ברדיו היו חדשות.. לא סובלת חדשות מצמרר אותי, שמצי אזניות והדלקתי מוזיקה.. לא הסתכלתי עליו כי לא רציתי להיפגש עם מבטו ולראות מה מסתתר לו שם. הוא שלח יד אל עבר החזה שלי... מה שגרם לי להסמיק.. שוב היינו באמצע הכביש ויכלו לראות אותנו.. מחשבות רבות עברו לי בתוך ראשי, ידעתי שהיום לא כמו פעם קודמת.. היום הכל יהיה אמיתי למרות שבפעם הקודמת היה ממש נחמד... הגענו ליעדנו סוף סוף... ואני עליתי למעלה להביא כמה דברים... כשחזרתי הוא כבר התמקם.. המזגן דלק לאוורר את המקום.  

אז הכל כמו בערפול חושים... התחלנו עם ספנקים על הישבן שהמשיכו לשאר חלקי הגוף... לקח לי זמן מה להתרגל ואז קרה הדבר שחיכיתי לו מכל.. הרטיבות הגיעה... ניסיתי לא לזוז... וכן לא סתמתי את הפה לרגע... לא צעקתי פשוט לא הפסקתי לדבר... לא סבלתי ממש לא... זה היה כואב ומהנה בו זמנית.. חזרתי לעצמי... הרגשתי שהעיניים שלי מחייכות משהו שלא היה הרבה מאוד זמן... הרגשה של שלמות... למרות שהוא חשב שאני סובלת .. אבל לא סבלתי... לנתק את המחשבה לא לחשוב על הכאב.. בסןפו של דבר הכל בראש, פסיכולוגי.. אם אתה מאמין שיכאב אז יכאב אבל אם בא עם גישה של זה לא כואב גם תרגיש בהתאם... הסתכלתי על השעון לא האמנתי שכבר עברו להן 45 דקות... חייכתי, הוא שאל למה מחייכת.. לא רציתי להגיד בהתחלה, אבל הוא יודע הייטב כייצד להוציא מידע ממני, בסוף אמרתי לו:  כמה מהר הזמן טס כשנהנים.

קמתי והלכתי לחפש משהו... לא מצאתי אבל נתקלתי במחבט עם לוגו של חברה טלפונית... לא הבנתי למה הם צריכים פאדל... אבל טוב... מעץ קצת חלש אבל לטעמי :)

מקווה למתוח את הגבולות לאן שהיו לפני חצי שנה....

מבוסס על סיפור אמיתי חלק מהמידע שונה מטעמי דיסקרטיות. הדמויות אמיתיות. 

בדרך לרכבת מרכז.... 

אם לחשוב נכון אז יש לי רומן מתמשך ... שבועי... עם קו 18...

חחח

בדרך לרכבת מרכז.... 

אם לחשוב נכון אז יש לי רומן מתמשך ... שבועי... עם קו 18...

חחח

הנסיעה משום מה ארוכה מברגיל.... נוסעת לטיילת... לפני הפגישה השגרתית שלי בימי שלישי...

הרגע ראיתי מישהו עם מעיל ומכנס קצר.... מה שנקרא... רק בתל אביב...

תראו מה מצאתי בדרך הביתה מהעבודה... 

קבענו להיפגש להכרות, לבשתי את השמלה שלי... סנדל ויצאתי מהבית.. הדרך לתל אביב הייתה מלאה במחשבות ותהיות מה יהיה איך יהיה, אם נמצא חן האחד בפני השני.....ירדתי מהרכבת בעזריאלי וגיליתי שהמדרגות הנעות מקולקלות ויש לי איזה 200 מדרגות לטפס.. בסיום האתגר המפרך נכנסתי לבאג לראות אם במקרה הבחאו את האוזניות שמחפשת... אבל לא.. רק שבוע הבא.. יצאתי מעזריאלי והלכתי לעיסוקי בתל אביב הקייצית.. לכשסיימתי חזרתי בחזרה כולי עם מחשבות מעורבות, ועם קרסול פצוע מהנעל... נכנסתי לקנות פלסטרים. 

כשיצאתי וראיתי אותו ליד הסופר פארם לרגע עצרתי, ואז בצעד רחב ניגשתי אליו ואמרתי שלום ושאני חייבת לשבת כי הרגל שלי הורגת אותי... בדרך לספסל המיוחל נתקעתי בעמוד.. פאדיחה... ואיזו אישה צרחה עלי שדרכתי עליה ואני עוד מתעצבנת... איפה היא ואיפה העמוד.. הכי נלחצתי מזה שהוא היה מאחורי וראה את הפדיחה שלי.. רציתי למות מרוב בושה באותו רגע.. רק חיכיתי להגיע לנקודה הזרת שאני אשב ושלא יהיה לי קשר עין.. לקח לי כמה דקות טובות לחזור ולהביט בו... למזלי הוא נראה טוב.

לאחר כ עשרים דקות ביקשתי שנלך.. חרדנו למטה.. עכשיו המעליות בעזריאלי זה המקום הכי מלחיץ שיש... ויש לי עוד פחד גבהים אז בכלל...

נגנבתי על האוטו שלו... היו קצת בעיות של חסימה בחניה אבל יש אנשים טובים בעולם שעזרו...

נסענו לפארק גני יהושוע... דיברנו... ולא רק.. די הדליק אותי מה שהיה...

מצפה בכמיהה לפגישתינו ההבאה..

(סיפורת)