אתה יודע מה? גם אני כועסת! כועסת על זה שאתה לא התחשבת בי ונתת לי לחכות כל היום ביום חמישי, ולא כתבת לי נגיד ב 15.00 או 16.00 שאתה לא מצליח להפגש איתי. כועסת על זה שבשישי שבת לא מצאת שעה אחת להפגש איתי, ויכולת, יכולת.
ועוד הפכת את הכל עליי שאני נוזפת בך ולא נותנת לך חופש. איך בדיוק?
מה ציפית שתתייחס אליי חרא ואני אשתוק ואגיד תודה רבה?
ועכשיו אתה נותן לי כתף קרה שאפחד לאבד אותך? אז נחש מה? ממש לא, לא מפחדת.
מרגישה מה זה כמו בבית- בלי תקשורת, בלי חום, בלי סקס!
ניסיתי להיות מתורבתת ושקולה ועדינה, מצטערת לא עובד לי. זדיין עם הכעס שלך! אני כועסת יותר וזועמת! ברור?!!!!
ותודה רבה ששאלת לשלומי. למה,חחח? הרי יום קשה ובעיות יש רק לך. אני חיה בבועה ורודה ומתוקה! וחוץ מזה לא איכפת לך משלומי, על הזיין שלך!!!!
זה לא בתקנון היחסים שלנו להיות אכפתי, אמפתי, מתחשב וחס ושלום להרגיש משהו כלפיי! אני חפץ, תחביב.
ניסיתי לשים את השיחה ההיא מאחורינו, אבל אתה כל כך רצית להיות הזכר הדומיננטי הכועס, אז יודע מה? תתמודד עם מה שיש לי לומר, מותק.
*כאשר זה נשפך בכתיבה, אני מרגישה הרבה יותר טוב. מצטערת אם אני מעמיסה את התסכול שלי עליכם. פשוט אין לי מקום אחר לפרוק.
