בשישה חודשים האלה, הוא עמד לצידי.
הרבה ניגודים מאפינים אותנו אך אין זה צריך להיות הילה לפרידה.
שלנו מאפיין פר אקסלנס את האהבה ללא תנאי, כנגד כל הסיכויים.
שעור אדיר החיים נותנים לי כאן. שעור של סובלנות וסבלנות. שעור של קבלת האחר כםי שהוא ללא רצונות מידי לשנות אותו
חיי אינם מה שרציתי תחילה..אך אין ביכולתינו לבוא לאלוהים ולאמר לו :" לא אלהוים !...לא כך אני רוצה שהדברים יהיו !" הוא לא מתחשב כל כך.
אם הזמן, הקבלה שלו מחלחלת טיפין טיפין בתוככי ....למרות הכל, למרות כל הסיבות שבעיניי הייתי צריכה להיות דחויה. במקום שיפוט שמה, מצאתי בכול זאת חמלה...ולזה אין מחיר.
אתמול, ראיתי בצל את פניו הכהה....מענין איך פנים יכולות להיות שונות כאשר הלילה אוכזת בן.
הוא נירא לי חלק, טהור בעירומו, מן ברק יוצא מעורו, עיניים שחורות כה ארוכות, וצבע של החום מביא איתו יבול של הבאות.....הכל, תשוקה, סקס חייתי, מבט חודר לנשמתי. להבה של נעורים....
הוא סך הכל רוצה שיוהבו אותו.. ואהבה הוא מוצא. בשפע. יודע איכן ללכת לחפש....כדי להציף אותו בים הרכות הזו.
לפני 17 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 16:22
