אותן צעירות, קטנות, חזה קטן ונערי, תחת עסיסי שמבתיח לבאות.
הוא בעצמו לא גדול...לכן אוהב אותן קטנות שכך הוא יכול יותר לששלוט עליהן. הגבריות רוצה בזה לפעמים
תמיד הרגשתי את ההרגשה הזו, כמה שרחוק אני נזכרת בעבר. הגוף שלי היה כל כך נשי כל כך מוקדם...חזה שופע, עגול וקדימה, מותניים של אישה, פוריע כל כך לנשיות לילדה שבקושי ידעה מה זה רטט אישי אקזיסטנסיליות שועפת ל 0 אך רוצה ורצה כל כך לכיוון החושיות של החיים, להרגיש קיימת.
הגוף שלי צמח מוקדם מידי...הגוף הזה היה מאיים לא רק לי אלא גם לאחר, לגבר ש - כך הרגשתי - היה יותר מידי, מעתפה גדולה לתוכן נשתר, אף ריק עדיין.
הוא רוצה צלע שלישית. אישה ילדה שקל לעדוף אותה ולחדור בה וכאן אני נמצאת עם האהבה הזו ששנינו לא ציפינו לה. מה עושים איתה ?
הוא עודף עם היד את החרדה הזו שלי וצוחק על זה, לא מכיר בסתירה הזו אך בתוך תוכי, אני יודעת שהאמביבלנטיות קיימת
נכון שאני לא מרגישה יפה. שאני עומדת מול הרגע, עוד רגע, שהפנים יתחילו להצמיח כמתים, שהשדיים יאבדו את עיכולם, שהעור יאבד את ברק שלו, ברק הנעורים.
אני שואלת את המראה שלי בבוקר, בערב, ושרואה את האישה שמחכה לזקנה, לרגע הזה כאשר הזמן מתחיל ללטף את הפנים ומשאיר עיקבות מכוארות.
לא חשוב הפנימיות, אפילו עשירה...האישה שבי נצבת מולה מראה ושואלת את הזמן : מתי תבוא הדהיה?
איך בן אדם כל כך רגיש אינו לא יכול להרגיש את ההירורים אלה ? איך הוא יכול לגעת בי כאשר אני כבר מתחילה לסרב למעתפה זו, הולכת ועוזבת אותי, עצמית ממני מתחילה...זרה לי
לפני 17 שנים. 13 בנובמבר 2007 בשעה 21:44