המתת השור

וכן מצצתי אותו ונתתי את התחת שלי להחדר עמוקות שוב ושוב. אני מכירה את התסריט מראש...וזה לא טוב. לי...מאוד לא טוב. לא שאני טחפוס שאוהב שינוי כול כך. אבל גם.
חשבתי על זה בעמצה הזיון שלו. היה לי זמן. הזמן עבר לעט עד הקלימקס שלו...למעשה המטרה הנעלה לו...לא לי. זה כול ההבדל בין גבר שדופק אישה ומרוב עונג...חושב שגם היא ניהנת. אבל כאן הטעות. זה לא תמיד נכון. בכול, אין אני אומרת מילה. לא גניחה, לא נשימה עמוקה אחת. כך אני ממתינה שהגבר הזה יגמור, עם התחת למלה שמרגיש כשדה שרוכשים עליו עם שני שורים כבדים. לפעמים, כאב באה, לא מתוכנן, לא מהורפל בתחושה של כיוון. ואז אני גונחת....אבל בפעם מי כעס.
עשיתי את הכול כדי להפוך את הרגע הזה לרגע בדסמ גרידא. תיארתי לעצמי שאני שפחה ממש לאדונה שייכת לה כמו בגור. והינה אני מטרה לזייון בלי התחשות טוטאלית לעונג הזה שלי. שאני כאן חור בלבד לא יותר. חור למלא אותו בשפיח שלו ומגורשת שניה אחרי הקלימקס שלו בלי זכות לומר מילה, תלונה, בקשה, מענה...אוביקט מיני נקודנ.
חלמתי, פנטזתי שהוא דופק אותי. אני במרכז החדר,,,לא משנה שחדר כזה, קשה למצוא, וכהל עירום מסביבי משתכל עלינו כאשר החור שלי מותקף בברוטאליות. שדיי קופסות מגחחות תחת העצמה. והעירום הזה הוא עירום של אוביקט משומש, לא קיים כאדם, נטול מכול רצון.
אך לשיו. זה לא עובד כי חסר למעשה דבר אחד. דבר אחד בלבד חסר וזהו דבר קטן אבל ענקי, משמעותי, מהותי כול כך.
כן הרצון שלי להשתתף בצינה שכזו..התקשורת הבסיסית שבין נשמה אחת לנשמה שניה : התחושה הבסיסית כול כך שבין שני מאהבים, כאשר הוא חש אותה וכן גם היא חשה אותו. כאשר שני נשמות דופקות אחת והשינה, ולא רק גבר אחד שמרוב עונג מיני, שוחך להבין שמה בראשו לא בהחכך בראשה. בלי זה, אין התאמה מינית. ועוד הרבה מה...