לפני 15 שנים. 16 במרץ 2009 בשעה 22:06
תשכח מההצעה שלי ...מתנה באה בלי לבקש ...לא הייתי צריכה...לא היה לי סבלנות וכנירא שהבנתי שאין קיצורי דרך לדברים מסוימים.
אני חולמת לפעמים על מקום שלא אצרך לתת כדי לקבל אלא לקבל כדי לתת. לא היה נאה לי...לא הייתי צריכה...
כי המתנה באה מה לב...אך רק כאשר הלב נוגע...
מה שאני מנסה להגיד כאן...שכול חיי חיכיתי לרגע הזה שללא דעגה בראש, ללא ריצה דחופה, אוכל לטייל לי ביחד עם גבר ולהרגיש אישה עד הסוף, אישה פשוט. משהו טהור וכאן, עם גלימה שקופה שכולה נתינה שלו אליה....
אני מתגעגע לרגעים החולפיים האלה...