פנתה אלי איזו מלאכית בלונדינית בת 21
בהתחלה, לא האמנתי באמיתותה אך כאשר היא הדליקה את המצלמה והראתה לי את הגוף המושלם שלה, לא היתה לי ברירה אלא להאמין שדבר כזה יפה קייים ומדבר אלי.
בלונדינית כמו חיטה, היא הזכירה לי את הצבריות האלה שבעליה שלי לארץ, הייתי מעריצה בשקט...את הבנות האלה מהורים יקיים שמזכירות משהו מן העבר שלהם אבל שחיו תחת השמש הזקה של הארץ. זה נתן להם אייר של בראיות, משהו קורן מבפנים, יופי טוטאלי של הצפון ספוג בעוצמה של הים, של האוויר המלוח ושל עור השמש שממנו אי אפשר לברוח.
היא התפשטה כדי להראות לי את החזה המוצק שלה, פטמותיה זקורות. יכולתי כמעט לחוש את הטקסטורה הרכה שלהם. היא היסתובבה וראיתי את עיגול ישבנה אשר בו נעלם חות החותיני שלה הנגמר, כמו מתנה, על ידי קשר קטן כחול כמעט אינפנטילי. היא ביקשה שאעשה אותו דבר ונתתי לה לראות את סוד הנשיות הבשלה שלי. היא היתפעלה מהחזה הגדול, מהבטן הרכה שלי...יכולתי לחוש את החשק שלה לתבול ולצלול בתוך הנשיות שלי.
אם לא הייתי כל כך פרגמאטית, הייתי חושבת לרגע שהיא בעוד דקה תופיע בדלת שואוכל כך ללטפה. אך אני יודעת שהאלות האלה מחוזרות עד אין קיץ ובצדק. אזי, כדי לסיים את הצמעון המיני שהיתעורר כל כך עז, עוננתי לבד עם התמונה של הפה שלה המוצץ היא ותלויה על השד השופע שלי. גמרתי בעצמה שלא היתה לי כזו הרבה זמן. הפעם, לא בכיתי כי אשאיר את הילדה הזו לחיים שלה ואדע שהיא היתה איתי לרגע אחד בלבד ולאושרו של המפגש המזדמן הזה.
לפני 15 שנים. 20 במרץ 2009 בשעה 12:11
