צריך עוד לגדול...
ואני עוד צריכה ללמוד.
איני סובלת את שליטתו. איני יכולה ואיניני יודעת למה...
זה קשור אלי זה קשור אליו...ואולי אנחנו יותר מידי קשורים אחד לשיני...
אנחנו כול כך עירומים אחד לשיני...עברנו את הכול...והכול ביחד..הוא עמיץ, נדיב ...מיוחד, חכם...אך עדיין הגבר לא יצא מהקן...למרות שהוא כול כך גבר...
הוא עשוי כמו פרח של בשר, שחום כמו לחם חם...גדול איפה שצריך וקטן מיימדים...
אני היום גדולה מידי...איני יותר אוהבת את גופי שבוגד בי רבות....הבריאות בורחת לי. אני חולה הרבה...אני חושבת לעשות ניתוח ואולי לגמור פעם אחד ולתמיד עם הבעיה הזאו של השמנה...ואולי זה יחזיר לי את החשק לחיות את גופי מחדש.
אני מקבל את עצמי כמו שהוא..אבל לא ממש..אפילו לעשות אהבה קשה יום...הגוף כווד מידי, עייף מידי...אני זקוקה לקלילות של ציפור כדי למצוא את החופש מחדש...
היום, ראשי מנפפת שיערות של בלונד סקנדינאבי וזהו צבע שלי כול כך. צבע של אימי...רק נישאר לחזור ליופי שלי כבת 20 ...ממש ...אילוזיה...עוד אחת ?
לפני 14 שנים. 30 ביולי 2009 בשעה 22:11