ואני גם הולכת אתו...עוד יום הלך ...לא לי ...רק לא לו...
תזכירו לי לכתוב על דברים לא יפים...הוא לימד אותי
הוא המאסטר שלי
היה ל3 ימים
וזהו
המסע שוב התחיל
כלבה שהוציו אותה מהכלוב שלה ל3 ימים בלבד...
הולכת עם הנייד האוזן...הוא גדל האר"הב..זמן מה..אין אני יודעת הרבה עליו...
הטון דיבור שלו מזכיר לי בדיוק את הדרילים האלה של הקצין הקשוח שצועק בחייל המתלמד "תעני לי כן או לא!"
"אבל...
" כן או לא ...!!! הוא צועק עוד יותר חזק באוזן...וכמו בובה על חוט אני עושה מה שהוא אומר לי ...לא כי אקבל איזה פרס מיני...אלא רק כי כלבה מצעה את המאסטר שלה...לא יותר מסובך מזה...
יריות של שאלות...כן...לא ...כן ...לא
" מה אני בשבילך' הוא גוער..." ברגע שאני יורת רך, שאני לא מחזיקה אותך קצר ברצועה...את פשוט רוצה אתזה...
הוא לא אומר לי כלבה...הוא פשוט מקלל אותי בכול הקללות שקיימות בשפה האנגלית
stupid cunt! idiot imbecile...here you do it again ! you do it on purpôse to ennerve ! to piss me off stupid cunt
"yes sir yes master ...." אני כבר לא יכולה להחליט באיזה תואר לקרוא לו ...אז אני אומרת את כולם...בווד אחד...לא חושבת אפילו על מה ולמה..עונה לו כמו החייל הזה שידע בהתחלה למה הוא התגייס אבל כבר הוא בשלב שהוא שכח...הוא פשוט מתחיל לעשות מתוך זה שהוא צריך לעשות ולא קיימת אופציה לומר "פוס: אני יוצאת מזה"
בין לבין אני מצליחה לחשוב שהוא עושה לי בדיוק את זה את הדריל של צבא אר"הב ושחייה כמו בסרט...אני רואה את זה בתור הראש שלי...
הוא יודע אתזה הוא כבר ניחש איך אני פועלת ...אך כנירא לא עד הסוף..
אני יושבת על ספסל של אבן באמצע העיר...אני מחפשת את התחנת רכבת להחזיר אותי לפריז..אבל רק תא אחד מרוכז בזה כי כל ההשאר מרוכז בו...הוא לקח את כולן...כולם בדריל שלו ואני כבר לא צוחקת...קר לי, עייף לי, פחד לי...אבל אני הולכת קדימה ואיתו באוזן...
"את רוצה שאנתק נכון.....! את מעצבנת אותי.. נשבע לך,,,אם את עוד פעם לא עושה מה שאני אומר לך, אני הורגת אותך..."
הוא כבר לא מקלל בלבד, הוא גם מאיים...זה צריך להיות קו אדום..ואם הייתי מולו, הייתי פוחדת פחד מוות...אני טוהה אם הוא מטורף באמת...אבל אני יודעת שמולו אפילו, הייתי נשארת...לא כי הייתי רוצה למות..פשוט כי אוהבת אותו...רוצה לראות המשך...הייתי אוהבת את הידיים החונוקות אותי...מנשקת אותן...למה ?
"תגידי לי מה הזיכרון הכי מלוכלך שלך...
הוא לא קורא לי כלבה...הוא לא יקרה לי כלבה אף פעם...
אני מתעמצאת..."פעם, הייתי מול סוס אדוני..."אני אומרת בקול אפילו לא מהסס...קר לי...
אני שומעת את הצחוק המשועשע שלו..כאילו אני ילדה טובה..כאילו הרצתי אותו והוא שומע משהו שעושה לו טוב
"איך זה נירא לך, איך הוא נירא? ....
זה היה עם ההוא אני עונה
נו איזה הוא ? הזדיינת איתו ?
עם הסוס ?
לא איתו ?
לא...אני חושבת טיפה...וזה הרגע שיורד האסימון בראש שלי...
אני זוכרת את הזיין הענק הזה אדום כמו בשר שרק עכשיו השכיתו ויוצא מהנרתיק שלו בלי לשלוט עליו
הפרש שלידי מצביע אליו ואומר לי ...הוא כתב מהטלוויזיה הקנדית...כל הבחורות רצות אחריו...."הוא רוצה לזיין אותך,,,,.
ופתאום אני מבינה שלא הסוס רצה לזיין אותי אלא הוא...אתזה אחרי 20 שנה
הדברים האלה