לפני 3 שנים. 27 בפברואר 2021 בשעה 22:24
הינה אני, יושבת על המיטה הריקה שלי, בוכה על הבחירה שלי.
זאת פעם ראשונה שאני באמת מעכלת את מה שקרה..אתה הפרידה
כל כך פתטית, עלובה. מה ציפיתי שיקרה?
דאדי, אין יום שעובר ואני לא חושבת עלייך. על הכל- על כל מה שהיינו זה לזו.
על העדינות שלך, על התשוקה שלך, הכבוד, האמון, הרעב שלך אליי...הוא היה כל כך אמיתי
אני לא יכולה לשתות כוס יין מבלי לחשוב עלייך ועל האישור שאני צריכה לקבל כדי לשתות אותה.
לא יכולה לעשן וויד
בטח ובטח שאני לא יכולה לשחק באיברי נסיכה שלי.
אבל יודעת, יודעת ומפחדת לפגוע.
מפחדת מעצמי, מפחדת מהלבד, מפחדת המחשבות שרצות מבלי לעצור לרגע ולתת לי לנשום..
לא יכולה לקרוע את הכפפות משי העדינות שלך עם כל השיריון שבניתי מסביבי.
אז מה עדיף, דאדי?
האם עדיף להרוס הכל עוד בהתחלה, או לתת לזמן להרוס את הכל לבד?