בעצתך

הוא לא קיבל מה שהוא רצה.

אז הוא התרומם.

והתעצבן.

וכשאמרתי לו לעוף לי מהבית הוא לא הלך.

"תפסיקי עם המשחק עכשיו".

הוא כועס.

אנחנו לבד בבית.

" אם לא תעוף מפה אני מתקשרת למשטרה".

"אין לך אומץ".

מה זה קשור לאומץ חתיכת אפס מסריח ?!?! אישה אמרה לך שתצא מהבית שלה אתה לא נשאר שם בכוח לא משנה מי היא!!!!!

אז התקשרתי.

והוא ברח.

ואז שואלים אותי למה אני לומדת קרב מגע....

I don't really need a man

But sometimes I want one though

So I keep peter pans on me, I got young hundos

(Young money, get it?)

!!!!!!Stupid boy think that I need him

פעם בשבוע ביום שישי משעה 11:00 ועד 23:00 אתם משוחררים. בדיוק ל12 שעות.

משפחה חברים...זוכים לטעום מה"חיים" שפעם היו. 

לפני העבדות.

לפני שכלאתי אתם.

אבל .. אתם יודעים את הכללים.

בשבוע שלפני הכל היה חייב להיות מושלם.

בלי טעויות.

הבית מצוחצח. האוכל מוכן. הכלבה נקיה ואחרי טיול ארוך ביותר. 

ובאישור שלי לכמה שעות אתם יכולים לצאת.

התולעת שלי עם הכלוב על הביצים. והמפתח אצלי על הצוואר.

והזונה הקטנה שלי עם פלאג בחור וקולר. 

מה ששלי שלי.

ובכל זאת תמיד אתם חוזרים הביתה.

בזמן.

אליי.

למקום הטבעי שלכם.

למרות שאתם יכולים לברוח. פיזית. 

אבל את הנשמות שלכם אתם מפקידים אצלי כשאתם יוצאים מהדלת הזאת.

הצורך שלכם לחיות נמצא אצלי בעיניים.

תמיד אתם חוזרים עם מתנה. מנחה. 

תמיד חושבים עליי.

ואני תמיד שם. איתכם.

לנצח.

פנטזיה או חלום בלהות?

הגעתי הביתה.

שניכם יודעים שאני מגיעה.

מקשיבים מתוך הבית השקט לרגע שאחזור. 

את הכלבה התולעת כבר הוציאה לטיול לפני שהגעתי. עם גאג ומסכה מעל.

והזונה היפה שלי הכינה לי אוכל וערכה את השולחן ומילאה לי את האמבטיה כמו שאני אוהבת. מיומנת. בדיוק בטמפרטורה הנכונה.

כשאני נכנסת שניכם בקולר שמחובר לשרשרת ברזל. השרשרת שמגיעה כמעט לכל מקום בבית. כמעט.

שניכם על 4.

ערומים.

פלאג עם זנב תקוע בחור. 

לזונה יש שוט בפה קבוע. מי יודע מתי תתחיל לדגדג לי היד.

כשאני נכנסת אתם מקשקשים. מאושרים. מתיישבת על הכיסא שלי ואתם נגשים ללקק את הנעליים מהיום הארוך שלי. מכל הבוץ והלכלוך. 

כל אחד נעל. 

מלקקים בהנאה.

נהנת לראות את התחת של כל אחד מכם זז מצד לצד באושר צרוף.

מדמיינים שהייתם יכולים להיות האדמה הזאת שדרכתי עליה כל היום.

בהקשת אצבע אתם יודעים שסיימתם. אני מרוצה. הנעליים נקיות.

כל אחד חולץ נעל ובאישור שלי מסניף את הגרב במשימות עמוקות שאם הם יכלו לנשום יותר היתה מתפוצצת להם ריאה.

אני יודעת מה אתם רוצים.

ללקק. 

אתם מורידים את הגרב כל אחת ברגל שלו ומחכים שניה. להתפעל מכף הרגל שלי. מכף הרגל המושלמת שלי.

ובסימן מתחילים ללקק. את הזיעה. את הלכלוך שהצטבר בין האצבעות. את הטינופת מתחת לציפורן. את העור המושלם שלי. מלקקים. מוצצים. והלב רגוע.

התולעת שלי מביאה את המגבת בפה יושבת לחכות לי בזמן שהכלבה שלי מפשיטה אותי.

נוגעת עד כמה שהיא יכולה.

אני נכנסת לאמבטיה.

מי יסבן אותי הפעם?

ההשתוקקות בעיניים של שניכם מטריפה.

אבל היום יש לי הפתעה בשבילכם. אתם עדיין לא יודעים.

מסתכלת על התולעת שלי.

כמה אור כשהוא מבין שהפעם הוא זוכה לכבוד.

לוקח סבון וליפה ומתחיל לקרצף. לא מהר מידי לא לאט מידי. בדיוק כמו שאני אוהבת.

כשהוא מסבן את הרגל הוא לא יכול להפסיק להסתכל. מדמיין אותה על הפרצוף שלו. מתחנן ללקק. רק עוד קצת.

תולעת שלא יודעת שובע.

אבל לא. עדיין לא. 

כשאני מתרוממת מהמים אתם משפילים את העיניים.

אבל היום זה בסדר.

אני מרשה להסתכל.

ההמשך יבוא...

מהסשן המטורף של אתמול.

סוף סוף אישה.

קטנה.

יפה.

עיניים של חתול.

ציצי עגול מושלם.

והתחתתתת אךךךךךךךךך.

שנינו עליה.

הוא חודר אני מתעללת.

היא מלקקת סופגת סובלת כואבת נהנת משפריצה.

חדר שמלא באכזריות ועונג.

לילה שלא ישכח.

ובוקר מיותר לחלוטין.

איפה הארמון שלי?!

ולהודיע חגיגית 

שאני חזקה מאוד ( כי אני מתאמנת כדי שאוכל להרביץ לכם חזק יותר)

שאני גבוהה מאוד ( כי יש לי גנים של 2.05 מצד האבא)

שהתמונות שלי לא תמיד נראות כמו במציאות ( כי אני לא הכי פוטוגנית )

שיש לי שם שונה ומיוחד ( בגלל שההורים שלי פסיכים )

שאני יפה מאוד ... מה יש להסביר על זה?!

ואני מסתורית ביותר ...( כי ככה נולדתי.)

ושאני אוהבת לחדור אליכם. מאוד. בגלל כל כך הרבה סיבות

ולאאאאאאא בגלל שנולדתי בגוף של גבר.!!!!

(לא שיש שום בעיה עם אנשים שנולדים בגוף הלא נכון-כולכם מדהימים בעיני)

חחחח.

זהו.

יום מקסים.

**למי שעדיין לא הבין, לא בטוח, מתלבט, 

לצערי הרב ולשמחתי הרבה ( תלוי איזה יום היום) נולדתי עם כוס ורחם וציצים וכל המערכת שיום אחד תיצור העתק קטן שלי. 

בכל זאת...

את שושלת המלוכה אי אפשר לעצור אצלי

מוקדם.

שולט לידי במיטה.

מתעוררים לליקוקים ברגליים של העבדים המקולרים שישנים לידינו על השטיח.

מתה על התחושה של הלשון היבשה שלך מלקקת כל חלק בכף הרגל שלי על הבוקר. 

הוא קם. גבר שלי.

מסניף אותי.

חופן לי תתחת.

מתרגשת לקום.

האסלה נקיה ומצוחצחת. העבדים יודעים לנקות אותה עם הלשון אחרי השימוש.

אבל את הפיפי של הבוקר...אף אסלה לא רואה.

אחרי שהם בולעים כל טיפה בהערצה אנחנו מתארגנים יוצאים.

לאן?

לקניון.

הקניון שבעולם הגיוני היה קיים כבר מזמן.

קניון שבו מוכרים תולעים.

ארוזים יפה.

לפי מראה. גובה. משקל. מין.

"אני רוצה את זה"!

להצביע ולקחת.

כמובן שהם גם אלה שמשלמים על זה שבחרתי אותם.

ואז פותחים בחנות ומתחילים להשתמש.

מותר לקחת כמה שרוצים.

ולעשות הכל.

בלי לא.

בלי גבול.

צעצועים.ריקים. בלי שום רצון משלהם.

כלי קיבול.

חפץ.

והולכים הביתה עם קסם בכיסים.