סוף עידן התמימות.

הייתי היום, בכיכר החטופים המועקה גדולה וקשה בקרב משפחות החטופים.

השיחות שהיו לי איתם קשות ביותר, הם לא רואים ״את האור בקצה המנהרה״ תרתי משמע. היו הרבה אזרחים שבאו לעודד את בני המשפחות, גם הם חשים כמוני, מועקה, עצב גדול על כל מה שקורה בעניין החטופים ובמדינה גם כן. תקווה כמעט נגוזה.

הכנסת, הכי גרועה בתולדות המדינה יוצאת לפגרה!.

אתמול בכנסת, ח״כ פינדרוס למשפחות החטופים שמחו על יציאת הח״כים לפגרה, אמרה יאללה יאללה.

וראש הממשלה שותק!.

ל-134 חטופים שנמקים במנהרות בעזה - אין פגרה!. 
‏לפצועים שמצבם רק מחמיר - אין פגרה!

‏ל-134 משפחות שלא עוצמות עין - אין פגרה!.

‏לנרצחים, שיש להביאם לקבורה באדמתינו - אין פגרה!.
‏לאזרחי ישראל שמאוחדים בדרישותיהם להשיב את החטופים, אין פגרה!.
לחיילים ולמילואימניקים שנלחמים בעזה וילחמו בקרוב בצפון ולמשפחותיהם - אין פגרה!.

מציעה, שהח״כים  שיוצאים לפגרה שיצאו, לעזה במקום 134 החטופים, שעדיין נמצאים שם וכל יום שעובר, הוא דין מוות עבורם.

בדבר אחד אני בטוחה, שאם מי מבני משפחת נתניהו היה בשבי החמאס, ההתנהלות הייתה שונה לגמרי. והחטופים היו בביתם ולא נמקים בשבי החמאס.

להבה חשופה.