ילדים זו שמחה!.
מאמינה, שילדים זו שמחה גדולה, תמיד.
מאז, הטבח ב 7 לאוקטובר, הילדים מעוטף עזה ומהצפון, חיים יחד עם משפחותיהם כפליטים בארץ.
כמעט חצי שנה מאז החלה המלחמה, ותוכנית סדורה לחייהם אין.
צפיתי בכתבה, על ילדיי קיבוץ בארי, ששבו בפעם הראשונה לקיבוץ והלב נחמץ. ילדים שלא עשו שום עוול, ילדים תמימים, שאמורים לגדול בשקט ובשלווה(כך גם כולם) התעוררו לבוקר, השביעי באוק׳ וכל עולמם חרב, חייהם לא ישובו להיות כמו שאר הילדים, שלא חוו את הנורא מכל ב 7 לאוק׳.
חג פורים, הוא חג הכי שמח לילדים, חג של שמחה וצהלה, ילדים מתחפשים לכל מה שהם רוצים וחוגגים בהחלפת משלוחי מנות ועוד ועוד.
הילדים בצפון, שנותרו בבתיהם, חוגגים את חג הפורים, בצל האזעקות. ״בזמן פעילות לפורים – אזעקה נשמעה בדרום רמת הגולן: כ-600 ילדים נשכבו על הקרקע והגנו על הראש״.
ככה, ילדים לא צריכים לחגוג את חג הפורים.
ככה, ילדים לא צריכים לחיות!.
בנימה אישית, בתי, שכבר מזמן לא ילדה, כל שנה חגגה עם החבורה הנהדרת שלה את חג הפורים עם תחפושת מושקעת, משלוחי מנות(שחילקו בבתי חולים לילדים) ושתייה עד דלא ידעו:-).
השנה, בתי וכל החבורה התלבטו אם לחגוג את חג הפורים, בגלל המצב ובפרט בגלל החטופים שעדיין שבויים בעזה.
הוחלט, שאת משלוחי המנות, הם ימסרו לחיילים, שנמצאים בשיקום של בי״ח תה״ש.
בתי, שאת שרותה הצבאי, עשתה כתצפיתנית/ ומפקדת תצפיתניות, התחפשה לחיילת עם תג היחידה שבו שירתה.
החג נחגג, באווירה קשה ומחשבה על משפחות החטופים, בכיכר החטופים.
ככה לא צריכים לחגוג את חג הפורים!.
הלוואי ובמהרה נדע בשורות טובות.
להבה חשופה.
