ז'קי ומומו מהתקווה

לפני שלוש חודשים הנשמה יביאה אותה בנגיחה בעמוד בטון מתי שהיא 'סתכלה אחרי המלך שלה שיביא אותה בנסיעה על גלגל אחד ברחוב אצ"ל על האופנוע החדש שלו. מהמכה שהיא חטפה שנינו נפלנו. היא מהעמוד ואני מזה שסובבתי אחוריה תראש מהצעקות של מזל שראתה אותה נופלת ברחוב.

ככה היא איבדה תהכרה ואני תכבוד של הרוכב הכי טוב בתקווה אבל באותו הרגע זה לא שינה לי.

ישר אחרי שקמתי מתחת לאופנוע רצתי לנשמה שלי ששכבה על המדרכה וכל הראש שלה דם ומזל עומדת מעליה וצועקת יוואלי, שאני ילך כפרה עלייך נשמה איך נפלת לנו ככה? ועד שאני בודק לה תדופק ותנשימה, ישר בא אמבולנס ששומרים בדרך כלל רק לדקירות בסוף הרחוב ולקח אותה לאיכילוב.

שלוש ימים הנשמה שכבה ולא תעוררה אפילו כששמתי לה תסרט של ברוס לי הבוס הגדול למה חשבתי שמהחורפה על זה שאני רואה איתה תסרט בפעם החמישים היא תתעורר ותאיים ללכת לבית של ההורים שלה. אחרי שלוש ימים היא תעוררה, אבל איך שאני בא לביא לה תבוסה של החיים שלה היא מסתכלת עליי ולא זוכרת מי אני.

אחרי שכמעט יבאתי לפרופסור נגחה בראש ואחרי שיביאו לי ארבע שומרים שיחזיקו אותי ותעצבים שלי, הרופא הסביר לי שהנשמה סובלת מאמניזיה שזה איבוד של הזכרון שלה לטווח של כמה שנים אחורה.

שלוש חודשים ישבתי לידה כל יום ללמד אותה מחדש תכול מה שהיא שכחה. יקראתי לה מהספר של השנה האחרונה בביתצפר של המשפטים על חוזים ודיני תעבורה, יבאתי תהורים שלה שיגורו בפלאזה בשביל שכל יום הם יוכלו לראות אותה ולספר לה על כל מה שהיא עשתה בשנים האלה ובעיקר הייתי צריך לחזיר תאהבה של הנשמה שבבת אחת נעלמה לה מהלב ומהראש ופיתום היא הסתכלה עלי כמו על זר שעומד לתקוף אותה.

היום אחרי שנגמר השיקום שיחררו אותה מהבית חולים. ישר לקחתי אותה לבית של הכפרה בבבלי בשביל לא לעשות לה הלם גדול מדי על ההתחלה מהמראה של התקווה.

אחרי שלוש חודשים של התנזרות סוף סוף יכולתי להזכיר לנשמה למה היא קוראת לי המלך של התקווה ואיך היא אוהבת לצעוק את זה. איך שגמרנו פיתום היא יתחילה לביא אותה בדמעות למה היא נזכרה שהיא הנשמה שלי ושהלב שלה שייך רק למלך שלה.

באמא שלי, אם לא יתחלתי לבכות איתה זה רק בגלל שהדמעות שלה חירמנו אותי.

אחרי שעוד פם היא צעקה ועוד פם בכתה, הנשמה אמרה שבא לה על אוכל עירקי בשביל הנוסטלגיה. ישר אמרתי לה - אוכל עירקי רק אצל דוד חביב בתקווה. אבל הנשמה מביאה לי שהיא אפעם לא הייתה בתקווה והיא לא מכירה שמה.

שמתי אותה על האופנוע ולקחתי אותה לתקווה. איך שיגענו מכל הכיוונים כל השכנים יתחילו לחייך למה הם ראו שהנשמה חזרה לתקווה ושמחו שזה אומר שאני יפסיק לשמוע כל היום את זוהר ארגוב עם השיר בדד בפול ווליום בשתיים בלילה.

יתחלתי ללכת איתה בין הבתים. הנשמה אמרה לי שהיא אוהבת תמקום הזה ושהיא הייתה גרה בו אם היא הייתה יכולה לבחור למה יש למקום צבע וריח. בדיוק עברנו ליד הדגים אז יסכמתי איתה. פיתום הנשמה מצביעה לי על בית ואומרת לי שפה היא הייתה שמחה לגור. אמרתי לה שאני שמח למה היא בדיוק יצביעה על הבית שלה ושלי. היא לא האמינה לי אבל היא הייתה רעבה, אז לא יתעקשתי להוכיח לה ונכנסנו לדוד חביב לאכול קובה.

אני יושב מול הנשמה שפיתום מחייכת לי בפה מלא קובה ואומרת שהיא אוהבת אותי, וככה בלי לשים לב יוצאת לי דמעה מהעין. ישר נלחצתי ובדקתי מי עוד רואה, למה לא יכולתי לגיד שזה מהחריף ששמו בשולחן, למה כולם יודעים שכשמזל יניקה אותי כשהייתי קטן במקום אמא שלי שחטפה דכאון של אין חלב, היא הייתה מורחת סחוג על הפטמות ואז משקה אותי בחלב בשביל שתהיה לי סגולה לשיער על החזה ואומץ בלב.

אבל בשקט בזמן שניקיתי תעין אמרתי לנשמה שאני אוהב אותה והיא עוד יותר חייכה ועשתה לה דמעה גם בעין השנייה.

אחורי זה לקחתי אותה לשוק ובזמן שסתובבנו בו היא אמרה שהיא רוצה לקנות פרחים לבית. איך שאני מביא אותה לסוף של השוק לפרחים, היא קונה, מעמיסה עליי זרים ואומרת לי שהאדום עם הלבן הוא זר בשבילי.

אם לא קברתי תעצמי באותו הרגע מהפדיחה זה רק בגלל שהלב של הנשמה חזר לי מהקומה נקי וטהור כמו שהוא היה עוד קודם. פם ראשונה שבחורה קונה לי פרחים. גם כן פם אחרונה למה יש לי מוניטין קשוח בתקווה. אבל מה, פיתום יבנתי למה בחורות אוהבות שקונים להן פרחים, למה זה נעים וריחני, ואני מכחיש את כל מה שכתבתי כאן אפילו אם מומו מצמיד לי אקדח לראש כשהוא שואל אותי על זה.

בדרך חזרה לאופנוע שיחררתי את ז'וז'ו השמן שעמד ושמר עליו לאורך כל הטיול שלנו בגלל שיש גנבים בתקווה שצריך ליזהר מהם. וככה הנשמה חזרה למלך שלה ולתקווה עם קובה בבטן וזרי פרחים בידיים.