ז'קי ומומו מהתקווה

אל הפרק הקודם: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43145&blog_id=14011

ולמי שרוצה לקרוא את הסיפור מתחילתו... http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=36869&blog_id=14011


1988
אחרי שבועיים של חיים משותפים כבר נכנסנו לשגרה של זוגיות, אבל עדיין לא אמרת לי שאת מאוהבת בי. ההמתנה למשפט הזה הפכה להבנה שזו תהיה אבן דרך ראשונה ביחסינו, כזו שאומרת שנבנה אצלך האמון בי.

נהנתי לצאת איתך למסיבות ולהראות לכולם את האישה שאיתי. בכל מקום אליו הגענו הפכת לכוכבת בסיפורים שלך על המרואיינים שעברו אצלך ועל העורכים הסוטים שלך. החבר'ה השתגעו עלייך. יותר מבת זוג אחת נצמדה טוב טוב לגבר שלה כדי לשמור על המבטים שלו כשהיית בסביבה. ואני? אני התגאתי. ידעתי שאת איתי, שלי. אולי עוד לא כולך, אבל שבחרת בי להיות שלך.

תפסתי ת'עצמי שורק ושר כשאני מתגלח בבוקר. פתאום קניית בגדים הפכה לעסק שמערב את האישה שרוצה שהגבר שלה יראה הכי טוב לידה. את העבודה שלי עשיתי במהירות מטורפת כדי לחזור כל יום הביתה אלייך. אנ'לא חושב שאי פעם הרגשתי מאושר כפי שהרגשתי באותם הימים.

בלילה ההוא כששכבתי איתך הענקת לי את הסערה שבך ואת הרכות. פתאום התרפקת עליי אחרי, מנשקת לי את החזה, את הצוואר, את השפתיים. שכבת מעליי מחדירה אותי לתוכך ונעת לאט. הרגשתי אותך יונקת אותי אלייך, נושמת אותי בהתכווצויות הנרתיק שלך.
כשגמרת הנחת את ראשך על חזי והקשבת ללב שפעם אהבה בטירוף.
אני אוהבת אותך, שמעתי אותך לוחשת.
אנ'לא יודע איך הלב לא קרע לי את בית החזה באותה השנייה.
לא שמעתי... גיחכתי אל אזנך.
אני אוהבת אותך רוני, אמרת והבטת אל עיניי במבט רציני שלא היה בו חיוך.
וזה מפחיד עד כדי כך? שאלתי.
אתה משוגע? אתה לא מרגיש איך הביציות שלי קפאו עכשיו מפחד?
דווקא די חם שם, עניתי, אבל אני לא בטוח ששמעתי טוב, באמא שלך, רק כדי שאדע שלא פינטזתי, אמרת כרגע שאת אוהבת אותי? התכוונת אליי נכון? זה לא איזה רוני אחר שניכנס לך עכשיו לפנטזיות.
דפוק אחד, הגיע עכשיו תורך לגחך. אחזת בין שתי אצבעות בתנוך האוזן שלי, קירבת את שפתייך אליו, ובזמן שליחכת אותו וגרמת לי לגנוח מתשוקה מחודשת, לחשת, אני אוהבת אותך רוקר שלי.
אנ'לא שומע, צחקתי והפכתי אותך על גבך כשאני מעלייך, ממי את חייבת לצעוק כדי שאני אשמע.
שכבתי איתך טורף את אהבתך בשפתיי ובחדירותיי רק כדי להתפוצץ יחד איתך כששנינו צועקים אהבה הדדית.

כשנרדמנו חיבקתי אותך אליי כפי שלא חיבקתי אישה מימיי. רציתי לכרבל אותך לתוכי, לשמור את המילים שלך קרובות אליי לבטן.

בארבע בבוקר התעוררתי מההשתוללות שלך במיטה. נאבקת בי, נלחמת להשתחרר מהחיבוק שלי מתוך שינה. כשרכנתי מעלייך כדי להעיר אותך ספגתי את סטירת חיי בשנייה בה פתחת את עינייך.

ממי מה קרה? שאלתי אוחז בלחיי.
נשמה שלי, חיים שלי, תסתכלי עליי, זה רוני. קראתי לך כשהתכדרת בפינת המיטה מכסה את כל גופך בסדין.
קמתי להביא לך כוס מים ונייר טואלט לקינוח האף שנזל מהדמעות שירדו ממך.
שירלי, ממי, אהובה שלי, תסתכלי עליי ממי. זה אני, רוני, היה לך חלום רע מתוקה שלי.
לאט פסקו הרעידות והבכי שקרע את לבי.
נשמה שלי, אני יכול לחבק אותך? שאלתי יושב בקצה המיטה מולך.
הנהנת בין התייפחות לקינוח אף ולאט, כאילו אני מתקרב לחיה פצועה ששוכבת על הכביש אחרי פגיעת מכונית, התקרבתי לחבק.

ספרי לי מה חלמת. ביקשתי וליטפתי את שערך.
אני לא זוכרת, ענית, אבל היה נורא מפחיד. פתאום ידעתי שמי שמחבק אותי מסוכן לי, שאתה עומד לפגוע בי, להכאיב לי.
ממי אני בחיים לא אפגע בך ולא משנה כמה סטירות תורידי לי, הבטחתי.
סליחה רוני, ביקשת וליטפת את לחיי, אני לא יודעת מה נפל עליי.
אנ'לא יודע ממי, זה כבר קרה לך פעם?
מה שהתעוררתי כדי להרביץ? השתגעת? בחיים שלי לא ישנתי עם אף אחד. אני אחת שמזיינת וזורקת, ולא אחת שחולקת שינה.
ועוד עם גבר ועם גור כלבים, חייכתי והעלתי את ליאו למיטה, יודע שהליקוקים שלו ירגיעו לך את העצבים.
כמעט שהרגת את הגור המסכן בחיבוקים שלך, אבל בין המבטים המבוהלים שלו לאלה שלך, תמיד בחרתי להרגיע את שלך.

לאט נרגעת. נשכבת על הצד בגבך אליי. כרכתי את זרועי מסביבך וליטפתי בשקט את בטנך. מידי פעם זכתה היד שלי בליקוק מהיר מליאו שנשאר חבוק בזרועותייך עד הבוקר. את נרדמת במהירות אבל אני שכבתי ער עד שהתעוררת בשבע, שומר על שנתך.

1992
ז'אז'ה הפך לחבר הכי טוב שלי בכלא בשנה השנייה שלי שם. אני לא יודע מה תפס אותו בי. הוא היה ממנהיגי הפלג הגרוזיני. אלה בחורים שאף אחד לא מעז להתעסק איתם בכלא. כאלה שהתעסקו בחוץ עם פשע כבד - סחיטות, חיסולים, הימורים והלוואות בשוק האפור.

התאמנתי באולם הכושר כשז'אז'ה נכנס עם שניים מהגורילות שלו. כולם כרגיל פינו להם את המכשירים אבל אני לא ראיתי אותם. הייתי עסוק בדחיקת משקולות כשאני שוכב על גבי.

כשגרוזיני תופס לך ת'משקולת ומרים אותה מעליך, אתה מזהה אותו מיד לפי הקעקועים שעל האמה.

לשנייה קפאתי, אבל אז התרוממתי סוקר במהירות את החדר שרק ארבעתנו נמצאנו בו.
אה ז'אז'ה, מה העניינים? שאלתי בקול אדיש.
ז'אז'ה עמד מולי והביט בי במבט קפוא.
אתה סמים? הוא שאל.
לא נוגע בזה, עניתי.
אתה לוקח בחורה בכוח?
בחיים לא.
עושה ילד?
אני לא פדופיל, עניתי בסבלנות לחקירה שלו.
הוא סקר אותי במבטו מנענע בראשו לחיוב.
אתה עוד ילד אבל עושה משקולת כבד, הוא אמר.
אני עושה את מה שצריך בשביל להישאר חזק. עניתי, אתה יודע איך זה בכלא, אם אתה חלש מזיינים אותך.
שש-בש עושה? הוא המשיך ושאל.
עושה ודופק לך מארס, חייכתי.
ז'אז'ה צחק.
דופק בגרוזיני מארס זה רק גרוזיני. אתה יש לך פה גדול וביצים גם כן.
עכשיו צחקתי גם אני.
בוא נגמור פה ת'אימון ואז נבדוק. אה ז'אז'ה?

מאז התאמנו יחד בקביעות. ז'אז'ה צירף אותי גם לאימוני האגרוף שלהם. בהתחלה בתור בובת האימונים, אבל בתוך כמה שבועות למדתי איך מתחמקים מאגרוף גרוזיני - נשכבים על הפרקט מרצון לפני שהוא פוגע לך בפרצוף.

בשש בש דווקא הצלחתי מולו קצת יותר. קלטתי שהפכתי לאחד מהחבר'ה ביום שזאז'ה הימר עליי במשחק מול מוריס. ז'אז'ה גם סידר לי גיטרה בפרוטקציה אצל הסוהרים וכל ערב היינו נפגשים כולנו לפני סגירת התאים לטורניר שש בש ולשירה יחד. הם שרו שירים בגרוזינית ואני ליוויתי אותם, מבין את נושאי השירים לפי כמות הדמעות שהם הורידו מהם בכל פעם.

2010
אני פוחד שירלי. פוחד מהיציאה מכאן, פוחד מהשינה לבד בחדר בלי רעשי הנחירות שבאים מכל כיוון. פוחד מזה שלא אצטרך להיות יותר דרוך. פוחד מלדעת שכשיפתח השער מולי, הוא יפתח אל ריק של חיים שאני לא מכיר עוד.

אני פוחד לגלות שהמשכת בחייך ופוחד לגלות שחיכית לי. פוחד לגלות אם את חיה או מתה, פוחד מלחשוב על הקשיים איתם התמודדת בלעדיי. פוחד להפסיק לחלום עלייך בלילות כדי לשרוד את התופת. פוחד מהלבד, פוחד לחיות.