האישה שלי מורידה לאגרים של זיעה מהחום שהיא תפסה והפעם לא באשמתי.
אני יבאתי אותה בתיאוריה שכל המחלה שהאישה שלי תפסה זה מהזיונים. עכשיו לפני שאתם תופסים תחת על האמירה הזותי ישר תורידו תגבה שמתרוממת למה אני מדבר על זיונים בינה לביני יעני בינינו ולא כמו שאתם מפנטזים לשים אצבע על האישה שלי שאני לא יבוא וישרוף לכם תבית.
מהעצבים שיבאתם לי אני ישר מדליק סיגריה ומנגב תזיעה מהמצח בגופיה.
אז איפה הייתי?
הכפרה ואני יבאנו אותה בריב. אבל מה זה ריב? כל התקווה נכנסה למקלטים ולא יצאה שבועיים למה שבועיים היא מביאה אותה בפיצוץ ואני עונה לה או שאני מביא בפיצוץ והיא עונה לי וככה שנינו מפוצצים במילים שיותר טוב שלא נחזור עליהם בשביל להגן על שלום הציבור ואנחנו לא מתקרבים.
ואני מרגיש מקילומטר איך הגוף של הכפרה שלי קורא לי אבל בלב שלה יש חומה ואני לא יכול לגעת למה במבטים שלה היא יכולה להקפיא קרח מאנטרטיקה שכבר התנמס בגלל החור באוזון. וככה אני מנסה ליתקרב והיא מרחיקה ואני תופס תקריזים שלי ועוד רגע שובר תגיטרה אבל ברגע האחרון מחליט לא למה אחרת איך אני ישין אותה בלילה עם השיר רעיה מתי שנחזור? אז במקום אני מביא אגרופים בקיר ועוד רגע מת מעצבים ולא יכול לגיד לה מילה למה זה אני שדפקתי תכל עם הפה שלי שלא יודע מתי לסתום תעצמו.
וככה שבועיים אני מפנטז על החום של הגוף שלה ועושה איזה ארבע מקלחות ביום למה אני מזיע מהחום שיש בחוץ ומהעצבים, והיא לא מדברת, ורק מעבירה לי מסרים דרך ז'קי ודרך נשמה אבל לי היא לא מרשה לדבר איתה. ושבועיים אני לא יושן רק מתעורר כל שעתיים וחושב עליה ומת ללטף לה תשיער אבל אפילו מתוך שינה כל פעם שני מחבק אותה היא מעיפה לי תידיים.
ואחורי ששבועיים אני עוד מעט מת מרוב שכבר כל הגוף שלי כואב מגעגוע לאישה שלי אנחנו יושבים בערב שבת עם הנשמה וז'קי ומעבירים בינינו כל מיני עישונים בשביל לעשות קצת יותר טוב בנשמה, ואז שניה אחורי שהיא לוקחת תעשן לריאות היא מביאה לי במומו אני סולחת לך.
באמא שלי אם לא נשקתי לה תרגלים באותו הרגע זה רק בגלל שז'קי היה בחדר, למה מרוב ההקלה עלו לי דמעות בעיניים שלא עולות לי אפילו באזכרה לאבא שלי.
ישר על המקום סימנתי לז'קי ולנשמה ללכת לבית שלהם למה הכפרה ואני צריכים לביא אותה סוף סוף בסולחה ובדיבור.
כל הלילה דיברנו דיבורים שלא דיברנו אפעם. אני דיברתי על כמה שני מטומטם לפעמים והיא על זה שהיא אוהבת אותי למרות הכול. וככה אחורי שגמרנו תדיבורים נכנסנו סוף סוף למיטה.
איך שנכנסנו למיטה היה ברור שאנחנו לא יוצאים ממנה לפחות לכל השישבת למה רמת הגמירות שלנו נהייתה בחוסר והיה צריך לביא אותה לאיזון.
כל הסופשבוע לא יצאנו מהמיטה. ז'קי והנשמה שקלטו שהפעם הריב היה אמיתי ושהוא היה יכול לגרום לקרע בינינו ולהרס של כל השכונה, יחליטו לביא לנו אותה בפינוקים. ככה שנינו לא יוצאים מהמיטה וכל איזה כמה שעות הנשמה או ז'קי דופקים לנו בדלת ומביאים לנו במשלוח אישי דברים טובים שז'קי אמר למזל להכין אפילו שזה נפל על השבת ובגלל זה היא יכינה תכל בלי לקחת כסף, למה היא אמרה שאין חייר בכסף שעושים בשבת מתי שאפילו אלוהים נח.
וככה שנינו במיטה. אני מעליה, היא מעליי, באים מהצד, על השולחן, על המיטה על הרצפה, מביאים אותה בניענועים שיש בהם תכל הגעגוע שנהיה לשנינו בגוף שבועיים. וככה אנחנו מגיעים לגמירה העשרים בערך בשעה 12 בלילה בשבת, והכפרה מתחילה לזוז בעצבים במיטה ולצעוק שאם אני נוגע לה עוד פם בדגדגן היא שוברת משהו למה היא לא יכולה יותר.
ישר יבאתי לה אותה בגמירה מהג'י שלה למה אסור להשאיר תג'י רעב ותכל יתר הגוף שבע למה זה יוצר חוסר איזונים. ואיך ששנינו גמרנו ואני עוד מרגיש שיש לי תרעב אליה אבל שאפילו אני כבר לא יכול לזוז למה נתפס לי השריר של התחת, ככה נרדמנו מחובקים.
בבוקר הכפרה תעוררה חולה אבל מה עכשיו היא חולה ואני יכול לביא לה אותה בפינוקים מיוחדים שני שומר לה למתי שהיא חולה וככה אני יכול למסז' אותה ולרדים אותה ארבע פעמים ביום ולא רק פעם אחת בלילה למה היא כל הזמן עייפה מהחום שיש לה כמו שאמרתי לא באשמתי.
לפני 18 שנים. 6 בספטמבר 2006 בשעה 21:04
