לפני איזה שלוש שבועות הנשמה והכפרה באו לנו ביציאה משותפת - פעם בשנה לאיזה שבועיים צריך לעשות הפרדת כוחות למה הבנות צריכות לתאורר לבד בשנטי שלהן בשביל שיהיה להן כוח לשני המלכים של התקווה.
ברגע הראשון נעמדה לי ולמומו יחד הגבה, והיא ככה תלויה לנו באוויר במצב של חוסר הבנה בסיסית. למה מה נהיה? מומו מביא אותה בשאלה שגם רציתי לביא.
אבל הכפרה בלי לתבלבל מביאה לו אותה בבוסה שעוד רגע השפתיים מתנתקות לו מהפרצוף והוא ישר שוכח מה הוא שאל. אז בתור חבר יבאתי אותה אני באותה שאלה, למה מה נהיה?
נראה לי שהכפרה והנשמה קימבנו את שנינו לאורך כל השבוע שעבר מאז ועד שהן עלו על המטוס לפני כמעט שבועיים. למה כל פם ששאלנו למה מה נהיה, אחת מהן דפקה לנו בוסה שיטיסה לנו תמחשבות מהראש.
גם כן בביצועים פיתום נרשם שינוי. ולא שמישהו משנינו בא בטענות קודם, אבל עכשיו, בשבוע שלפני שהן עלו למטוס תפסנו שנינו מבט שכל מי שיסתכל עלינו בימים האלה חשב שהוא מדבר עם שני מפגרים שאין מצב של חשיבה במוח שלהם. מהרגע שתעוררנו ועד לרגע שנפלנו מתים, שתי אלה לא יפסיקו לסחוב אותנו למיטה לביצועים של לולייניות בקרקס.
ככה בלי לשים לב יצא ששנינו לוקחים תבחורות שלנו לשדה התעופה, מביאים להן נשיקות שעוד רגע היו קורים לביטחון, ומסתכלים עליהן מענטזות על העקבים של ה 15 ס"מ לכיוון הדיוטי פרי. רק כשהן נעלמו שמה, פיתום קלטנו שבמו ידינו שמנו תבחורות שלנו על המטוס לתאילנד.
איך שקלטנו תזה (למה לא הייתה בוסה שתעיף לנו תמוח), ישר דפקנו ריצה לכיוון המטוס, אבל אז פיתום למדנו שחצי מהאנשים שיושבים על אזרחי בשדה הם אנשי ביטחון.
לא עזר לנו הקללות וגם לא הבוקסים. ככה בלי חשבון ליוו אותנו החוצה עד שנכנסנו למכונית שלקחתי מהעבודה בבנק בשביל לביא אותן לשדה עם שלוש מזוודות כל אחת.
מאז אני ומומו יושבים באבל בסוכה שבנינו כבר בראש השנה ומשחקים שש בש.
סיכמנו שלא נדבר בינינו על הזונות שיש שם. זונות של בחורים וזונות של בחורות, וזונות של בחורות שהן בחורים, וזונות של בחורים שהיו בחורות... בקיצור, יש שמה הרבה זונות שכל אחת מהן נראית כמו קלואודיה שיפר אבל בתאילנדית.
כל יום אנחנו מדברים עם הנשמה והכפרה וכל יום כל אחד מאיתנו בודק טוב טוב תבחורה שלו לחפש סימנים חשודים.
אתמול מומו מצא סימן, ומאז תקועה לו הגבה כמו סימן שאלה על המצח והשריר בלסת לא מפסיק לקפוץ.
אתמול הכפרה הלכה לקחת שיעור בבישול תאילנדי.
ועכשיו אני עושה הפסקה למה מומו מתחיל לשבור תסוכה שבנינו למה מזל ביקשה, בשביל שיהיה בית לחברה שלה ורדה שהעירייה לקחה לה תכל הרהיטים ותדירה בגלל שהיא לא שילמה קנסות על הסוסיתה שגנבו לה לפני חצי שנה. רגע. תכף חוזר.
חזרתי.
למה ממתי הכפרה מיבשלת? ואיפה הנשמה שתשמור על החיים של הטבח שמלמד תכפרה מתי שהיא מקפיצה ירקות?
ישר אתמול רצינו לברר עניין אבל הנשמה והכפרה היו עייפות ונרדמו בבגדים על הספה בלי לדבר איתנו. איך אני יודע? למה גם שם שמנו להן מצלמות במזוודות שישקיפו על מה שקורה בחדר. נכון שהמוח עף עם הבוסות שלהן, אבל אינסטינקט קרימינאלי נשאר תמיד.
היום כבר נירד לעומק של העניין.
לפני 18 שנים. 9 באוקטובר 2006 בשעה 10:13
