אני מסתכל בעיניים של הכפרה שלי ומרגיש איך הלב מתנמס לי כמו הקפה בפינג'ן של רחמים מהבית קפה של השש בש שלי ושל ז'קי.
ככה היה גם היום.
הכפרה לא צריכה לגיד לי יותר מדי מילים, זה העיניים שלה שמדברות אליי. ליפמים יש בעיניים שלה ברקים, ליפמים יש שם תמבט שאומר לי קח אותי עכשיו מומו או שני ישר מחפשת מקורים מרוב שני חרמנית עליך, ליפמים יש שמה תמבט שמפיל לי תלב לתחתונים, זה קורה כשני קולט שאמרתי משהו לכפרה שלי שעשה לה עצב בלב ורטוב בעיניים אבל היא מסתירה ממני בשביל הכבוד שלה ששווה תכבוד של כל התקווה יחד, וליפמים, כמו היום, יש לה תמבט שאומר לי שני הגבר שלה ושהלב שלה שר לה שירים כשהיא איתי כמו שהלב שלי שר כשאני איתה, ושיחד שנינו יכולים לביא אותה במקום ראשון במצעד הפזמונים בסגנון מזרחי-רומנטי-שובר לבבות.
כשני רואה תמבט הזה בעיניים שלה, כמו היום, אני פיתום מרגיש תכל הדם בגוף שלי מתחיל לזרום יותר מהר, והצעדים שלי נהיים קלים פיתום והעיניים מסתכלות לכל הכיוונים לראות אם יש איזה מניאק שמעיז לעשות עיניים לאישה הכי יפה שני מכיר.
ככה היה לנו היום כשהלכנו לטייל בקניון של הרצליה. בהום סנטר צביקה הדר הרכיב כמו פטיש אמיתי תילדה שלו על הכתפיים ובארומה איפה ששתינו שניים הפוך גדול, אפילו שזה בית קפה של לפלפים, סמי הורי ביקש ממני אש לסיגריה, וישר נדלקו לי העיניים שיש לי בגב בשביל לראות אם מאחורנית הוא עושה עיניים לאישה שלי שישבה בדיוק מולו ויכלה לראות לו תחריץ בסנטר שני כבר יודע שעושה לה תזה.
אחורי סמי לקחתי תכפרה לבית שלנו ובדרך במכונית שלקחתי בשביל שלא יהיה לה קר ברוח, יחזקנו ידיים כמו שני ילדים למה ליפמים הכפרה עושה לי תמימות בלב שלא צריכה ליות לאף פורץ בנקים מדופלם אבל נייתה מאז שהיא לקחה לי תלב.
לפני 17 שנים. 27 בנובמבר 2006 בשעה 18:48
