ווידויים מהתחתית

צער. בכעס. בפחד.

זה נראה כזה רומנטי להיות מיוסרת וסובלת, אבל לא, הצער הזה לא הופך אותי למיוחדת. הפחדים לא הופכים אותי לחכמה. הכעס לא הופך אותי לצודקת.

חשבתי על למנות את פחדיי, אבל למעשה הם מתנקזים רק לפחד אחד- הפחד להיות רדופה על ידי הפגיעה באחרים, על ידי הכעס וצרות הלב.

ביקשתי ואבקש שוב, תנו להם לשכוח, לעיניים לא לראות, לכאבם להיספג באדמה ולהישטף בגשם הראשון.

ותנו לי להיות מוגנת תמיד במעופי, שהבינוניות לא תגרור אותי מטה בזרועותיה.

טוב לעוף בעד עצמנו, אז תנו פשוט לפרוש כנף. את השאר אעשה בעצמי.