ווידויים מהתחתית

1. משהו מזכיר לי אותך.

שיר ברדיו, מימ שהייתי יכולה לשלוח, משהו שנשאר בחדר, כתבה מעניינת, מקום שהיינו בו יחד, או רצינו להיות בו יחד. 

2. אני נעצבת.

משתוקקת לשמוע אותך שוב ולקבל ממך הסבר או התנצלות לגבי איך הדברים נגמרו. משתוקקת לדעת שאתה בסדר, שלא כואב לך ולא רע לך כמו שלי רע. דומעת, או כמעט דומעת, מגעגוע וצורך.

3. אני כועסת.

מנתחת כל מילה שלך, מתעצבנת שכתבת לי דברים כל כך משמעותיים ופשוט ברחת מהם. כועסת שזו המציאות, ושלא יכולת להיות מעט יותר רגיש כלפיי. כועסת שעשית משהו שהבטחת שלא תעשה. כועסת על עצמי, שלא ראיתי סימנים, שקיוויתי ליותר מידי, האמנתי ביותר מידי.

4. מחזיקה את עצמי.

מלחפש דרך אליך, לפנות למישהו שידבר איתך בשמי, שיעביר לך מסר. נלחמת לא לשלוח הודעות, לא להתקשר. למרות שאני חסומה, אני מחזיקה חזק חזק שלא למצוא את עצמי מטרידה אותך. לא למצוא את עצמי פתאום ברכב בדרך אליך.

5. אני מזכירה לעצמי.

למה אני חושבת שעזבת באמת, למה זה יותר טוב ככה גם לי וגם לך, למה אתה לא יכול לדבר איתי (לדעתי). ואני אומרת לעצמי- זה הדבר היחידי שיכול היה לקרות, רק ככה.

6. בוכה עוד קצת.

7. מסיחה את דעתי בשיחות.

עד שיעבור. עד הפעם הבאה.

וככה בריפיט. שוב ושוב ושוב. לפחות התקפי הבכי קצרים יותר. ממוקדים יותר.

חלמתי עליך שבאת לדבר איתי. הייתי לרגע שמחה, למרות שזו היתה שיחת פרידה.