אתחיל ואסביר שזו לא פעם ראשונה שיש לי את החלום הזה. בפעם הקודמת היתה רפטציה ארוכה יותר, והפעם דווקא הצלחתי לצאת יחסית מוקדם.
בחלום הזה אני הולכת עם חברה לבית קולנוע לראות סרט חדש של הארי פוטר, ובחוץ בתחנת האוטובוס יש מלא אנשים שבדיוק סיימו לראות. אנחנו קצת מתבאסות, אבל יורדות ביחד לאולם קולנוע. שם אנחנו מגלות שמישהו סגר את הקולנוע כבר, וזו היתה ההקרנה האחרונה למרות שבאינטרנט אמרו שיהיו עוד. אנחנו מתיישבות על המדרגות לדבר קצת, ואז מופיע מישהו, ספק שיכור ספק מסטול, בחור שחור. אני מנסה להגיד לו שהקולנוע נעול, אבל הוא מתעלם ממני ומתחיל לרדת, ונראה לי שהוא רוצה לגעת בי או לחטוף לי משהו, אז אני והחברה מתחילות לרוץ משם אחרי שדחפתי אותו והוא התגלגל במדרגות. אני מבינה שהמוסיקה שאני שומעת, שהאיש שר לעצמו, מגיעה מהכיס שלי ומהטלפון שלי, וחשבתי שהוא בטח ניסה לגנוב לי אותו. זה לא שיר שאני מכירה, אגב, אני לא בטוחה אם הוא בכלל קיים-
It is only gonna be a problem if you win or lose
או משהו כמו-
It's only gonna matter if you win or lose
או משהו כמו-
It doesn't really matter if you win or lose
אנחנו רצות על הדשא ואנחנו בקיבוץ, והיא אומרת שנלך אליה לדירה. אנחנו הולכות אליה לדירה, ואני חושבת שנהיה בטוחות שם. הכל חשוך ומזכיר איזור של ביצות. מלא בתים, אבל שקט. כשאנחנו נכנסות אליה, נכנסים גם מלא בעלי חיים, כלבים וחתולים, ואני מתחילה לחשוב על השיחה שלי עם החברה, ואני רוצה לספר לה כל מה שעובר עלי בחיים, סוג של וידוי על כל התקופה האחרונה בחיים שלי, אבל יש מישהו בדלת.
אנחנו פותחות את הדלת ויש שם מישהי קטנה, כועסת, והשיר מתנגן שוב, והחברה אומרת לי- לא שוב, לא שוב! ואני נזכרת איך חלמתי את החלום הזה כבר פעם ויודעת בדיוק מה עומד לקרות כשהבחורה הקטנה מוציאה מהג'קט של אקדח ומתחילה לירות.
החברה מנסה לעזור לי לברוח, יש פצעי ירי בכל מקום, אצל כולנו.
ואז שוב, אני בבית של החברה, ושקט, והכל רגוע והאור כבוי. חבר שלה שם, ואז שוב הדפיקה בדלת, והשיר.
אני מעירה את עצמי בכוח במציאות האמיתית, במיטה שלי.
ושוב עוצמת עיניים, ושוב האישה עם האקדח והמבט השונא והשיר ושוב אני דוחפת את עצמי למעלה בכוח.
-
אני עדיין באבל כבד. יקח לי זמן רב. אתה וודאי יודע איך אני מרגישה. אבל אני אהיה בסדר כמו שאתה תהיה בסדר.
אולי אף פעם לא 100%, אבל בסדר.
