בחלק הראשון הייתי בתל אביב, בבית של חברה. לא הייתי אמורה להיות שם, היא כעסה עלי ולא רצתה לראות אותי. לא התעכבתי שם הרבה, כי חשבתי שתחזור. רק רציתי לקחת משהו שהיה שלי (כבר לא זוכרת מה זה היה) ומלח. משום מה, רציתי לקחת מלח. הייתי *צריכה* אותו.
★ אגיד רק שלדעתי מלח זה סמלי, זה מה שנותן את הטעם, אבל מעבר לכך, זה מחטא, זה מרחיק רוח רעה ורצון רע. מלח הוא מושג טעון סימבולית, הוא גם עניין של שלום וחיטוי, וגם עניין של עושר.
בדרך החוצה היא בדיוק הגיעה, וחשבתי שהיא ממש תרתח עלי שהייתי בבית שלה. אמרתי לה שרק באתי להחזיר לה את המפתח שלה, ושלקחתי את המלח. סוג של השלמה, היפרדות מהכעס, גם היפרדות מכל ציפייה לחזור להיות חברות. ככה אני ראיתי את זה.
בחלק הבא של החלום הייתי בבית ספר, או משרד, שהיה יחסית נטוש ומאוד מבולגן. אלפי דפים שלי היו על הרצפה, ואני הייתי צריכה לסדר ולמיין אותם. היו שם מבחנים עם ציונים שלא הוגשו למשרד, וכאילו לא הוזנו לי ציונים מסויימים, ככה שלא קיבלתי את כל הקרדיט שמגיע לי. היו שם אלפי דפים כתובים, התחלות של סיפורים, טקסטים שלי.
בדרך כלל אני שומרת בקנאות רבה על הדפים שלי, ועל טקסטים בכלל. בתכלס? אני לא מוחקת כלום, רק מסתירה. אני מאחסנת.
כואב לי כששיחות שקיימתי בכתב נמחקות. מבחינתי, כל מילה שכתבתי, יש לה משמעות תיעודית, של זמן ומקום ורגש. לא יודעת למה הפחד הזה משכחה כל כך משמעותי.
בכל מקרה, החלום הזה גם היה על היפרדות, אבל בצד שלא משלים עמה. היפרדות מסיפורים, שאם לא אספרם כעת, יהיה עלי לשחרר אותם לתמיד. התעוררתי עם חשק לכתוב, ויש הרבה מה.
הלוואי שהיום יביא איתו פריון, והמילים יזרמו החוצה.