בחלום הזה יצאתי לטיול ביער, באיזה פארק מלא אנשים. היו פשוט אלפי אנשים מסתובבים בשבילים ובין העצים, בעיקר סטודנטים, נערים מתנועות נוער, קבוצות של עובדים מכל מיני חברות. כאילו כולם החליטו לצאת ליער בבת אחת. הנהר זרם, חום ועכור, והאקליפטוסים השאירו צל לכולם למרות החום.
הייתי אמורה כבר להתחיל לחזור ואמרתי שאחזור ברגל, שזה מרחק קטן. הלכתי לאורך הכביש, לצד הנהר החום, ואז הייתי צריכה לעלות על גשר ולחצות. תוך כדי שאני עולה, וכמעט הגעתי למעלה, פתאום היה ברור שהנהר הפך לצונאמי, כאילו איזה סכר נפתח וכל המים נשפכים בשצף במורד הנהר. המים כמעט הגיעו לראש הגשר, שהיה בנוי גבוה מעל הנהר, עם מדרגות לולייניות שמובילות אליו. המים טיפסו במדרגות, כמעט עד אלי, ופתאום הייתי למטה שוב, בתוך מבנה חצי פתוח, כמו חניון גדול ורחב. היו איתי עשרות אנשים מבוהלים מהצונאמי, אבל לי היה ברור שהוא לא יגיע עד אלינו, שהיינו בקצה המרוחק של החניון, קרובים לקיר הנגדי (מולנו היה פתוח, כמו קופסת קורנפלקס פתוחה). ראיתי את המים מגיעים כמעט עד אלי, אבל לא הגיעו.
התעוררתי בתחושה שסופסוף אני מצליחה להימנע ממצבים מסוכנים, וטוב שכך. סופסוף אני לא נסחפת בלי שליטה, סופסוף אני לא טובעת.