ווידויים מהתחתית

אני מרגישה שיש בי תהום פעורה ורעבה לרגש. זה כאילו שאני מסוגלת (וכבר חוויתי) עוצמות כאלו אדירות, שכל דבר שפחות מרגיש לי כמעט מיותר.

אני יכולה כל כך הרבה. רק תן לי. תן לי לתת לך. אל תצחק עלי כשאני מוכנה לחצות ארצות, וכשאני רואה עתיד ביחד, וכשאני רוצה להשקיע בשבילך, וכשאני מרגישה שהחיבור הוא קצת מעבר לטבעי.

אני רוצה להיות בשבילך הנסיבות שבגללן אתה עושה משהו, לא מישהי שאתה מוותר עליה בגלל נסיבות.

אולי זו תפיסה ילדותית, אבל לא בטוחה שאני יכולה להנמיך, ואני לא חושבת שתהום זה דבר שסתם ככה מתמלא.

ואני גם רגע למחזור. הורמונלית וקצת מוגזמת. אני לא רוצה להגיד שזה מצדיק לקחת את הדברים בעירבון מוגבל, כי אני באמת מרגישה ככה. אני לא מספיק בינונית כדי לחיות חיים בינוניים.

*זה הכל תירוץ כי אני כועסת על עצמי שלא עשיתי השנה שום דבר מלבד להתמודד עם האבל הארור.