ראובן פֵּנְס וראובן גְּרוּבֵן היו שניהם בנים לאותה אמא. עכשיו נכון, יש משהו מפתיע בלקרוא לשני הבנים שלך באותו השם. אבל כשאת אם לחמישה, אני גם יכולה להבין את היעילות.
לא היו מעולם שני אחים שונים יותר. בעוד שראובן גְּרוּבֵן היה ילד שכולו מוזיקה, קסם ושארוולים, ראובן פֵּנְס קיבל את הכינוי שלו במסדרונות המוארים קלות של מתקן כליאה איילון. את כל הילדות שלי ביליתי איתו ואיתו. עם האחד מאזינה למוזיקה, עם השני הופכת בדלים לסיגריות ומגלפת סכינים מהמקל של הארטיק. כשראובן פֵּנְס היה חופר לי בתחת עם האצבעות הגסות והמנוסות שלו, ראובן גְּרוּבֵן היה מלטף את ניצני השדיים ומנשק לי ליד האוזן.
בערבים, מול מהדורת מבט, כשהתאומות כבר ישנו והתינוק כבר אכל, אמא שלהם הייתה פורשת עלינו שמיכה בסלון ומגישה לנו תה ועוגיות.
וככה היינו יושבים לנו שם, אמא אחת מתוקה כמו לאבז ושלושה ילדים שהם בעצם כריך.
