יצאתי רק ממש לשעה וחצי, קפצתי כאן לחברה במורד הרחוב לצפות באיזו הרצאת זום מטומטמת על צוואות מטומטות וירושות מטומטמות עוד יותר. עם עורכי דין מטומטמים של עירייה מטומטמת ולבשתי שמלת קיץ מטומטמת עם כפכפים מטומטים וקוקו בלוף מטומטם שחושף את כול השיער לבן המטומטם שלי והבריזה המטומטמת ליטפה לי את השכמות המטומטמות שלי בדרך. וכשזה נגמר היה לי ביד היומן הורוד המטומטם שלי ויצאנו יחד עם החברה כי היא הייתה צריכה לטייל את הכלב המטומטם שלה שאני שונאת כי אני שונאת כלבים והוא ספציפית גם תמיד קופץ עלי וגם את זה אני שונאת.
וכשירדנו למטה היה שם הגרוש המטומטם שלה שאני מכירה מגיל שש עם החברים המטומטים שלו שגם אותם אני מכירה מגיל שש. ולא התראנו מלא שנים מטומטמות והם שמחו לראות אותי וספרו לי על המשפחות שלהם ואני לא שמחתי לראות אותם. ובטמטום שלהם הם שאלו מה שלומי ומה חדש ואיך החיים ופשוט עמדתי שם וחייכתי כמו מטומטמת כשכול מה שבאמת רציתי זה שהאדמה המטומטמת שאני עומדת עליה תפער את פיה ותבלע אותי. כי בחישוב המטומטם שלי הייתי אמורה עכשיו להיות נערת מסיבות מזדקנת עם מלא סמים מטומטמים שזיינה את כול תל אביב המטומטמת ויודעת לספר סיפורים מטומטמים. שבחיים לא תנעל כפכפים מטומטמים ותלך עם שמלות קיץ. אחת מטומטמת כזאת עם מאהב מטומטם בכול מגדל יוקרה מטומטם שיוצאת עם גברים מבוגרים מטומטמים כאלה שבנו את עצמם לבד או ירשו מהמשפחה המטומטמת שלהם. עם סלבס מטומטמים ואלופים מטומטמים ורופאים מטומטמים ופורשי הייטק מטומטמים ויהלומנים מטומטמים ועבריינים מטומטמים ממש. עם מסיבות מטומטמות ונדודים מטומטמים ותחביבים מטומטמים גם כן. עם הפרצוף המטומטם שלי והגוף המטומטם שלי שפתח לי דלתות מטומטמות לעולם מטומטם שמתישהו רציתי. ואז הייתי יכולה להסביר לחברים המטומטים האלה שאני רק מבקרת ושבעצם יש לי מלא חברים מטומטמים אחרים בעיר מטומטמת אחרת ומלא כסף מטומטם אחר וקריירה מטומטמת וחיים אחרים והכול לא מטומטם בכלל למרות שהוא בעצם כן.
והצלחתי רק לחשוב איך נמאס לי מלקרוא על אהבות מטומטמות של אחרים מטומטמים באתר מטומטם. ואיך מתיש לי גברים מטומטמים ומחמאות מטומטמות וחיבוקים מטומטמים בלי להכיר והצלה מטומטמת והצעות מטומטמות לכסף המטומטם שלהם רק כי אני יפה ומיוחדת ומטומטמת ואומרת כן. וגם כי בעיניים המטומטמות שלי יש משהו עצוב ומטומטם שמעמיד את הזין וקל לאהוב את זה. ואיך קשה לי כבר הטמטום של כול העצבות הזאת ושאני רוצה כבר להיות מטומטמת אבל קלילה ויודעת להגיד את הדבר המטומטם הנכון ברגע הנכון וכולם אוהבים אותי . ועוד בשיא הטמטום שלי והעליבות, מטומטמים זרים אחרים אומרים לי מה לעשות ואני משתינה בחוץ או על עצמי ומושפלת למות ואיך הלב המטומטם והקוס המטומטם עוד יותר שלי צריכים את זה בדיוק ככה.
אז רק עמדתי שם כמו מטומטמת וחייכתי וסיפרתי על האחים המטומטמים שלי שכבר לא חיים בארץ ויש להם חיים מטומטמים ומלאים. ועל איך חזרתי לשכונה המטומטמת הזאת לבית המטומטם שגדלתי בו ולחדר המטומטם שפעם עזבתי. והתפתלתי בטמטום כששיקרתי שקרים מטומטמים על הורי וכשסיפרתי שאין לי משפחה מטומטמת משלי או ילדים מטומטמים משלי ואין לי בן זוג מטומטם משלי או אפילו גרוש מטומטם משלי כמו להיא.
ועוד חשבתי בראש על האהבות המטומטות שהיו לי וידעתי שכשאלך החברה תסביר בטמטום ובלחש שאותי לא צריך לשאול ותספר בעדינות כדי שלא אצטרך לשקר אני. ושבפעם הבאה שאתקל במטומטמים כבר לא יהיו שאלות אלא קצת חיוכים מנומסים ומטומטמים ורחמים מטומטמים שלהם וגם שלי. וגם זה מטומטם ומאוס עד מאוד. וכשנהיה לי קשה לסבול את הטמטום של עצמי וכול החרא המטומטם הזה באמת הלכתי משם וכול הדרך הביתה במעלה הרחוב בכיתי ים דמעות מטומטמות אפילו שלא רציתי.
