"לעולם אני לא אהיה אמא, זה לא בשבילי " אני מסבירה ספק לו ספק לי ומושכת בכתפיי. אבל הריון, ברור לי שאתחרט שלא היה, הריון הוא ארוטי ומעיף לי את המוח, והנפש והקוס.
"אני כול כך רוצה הריון!", אני צועקת לו מהמקלחת בשצף של כנות שאני לא מצליחה לעצור. למזלי, בימי הווסת אני מקבלת מין בטן הריונית כזאת, מופלאה וגדולה, ואני סוחטת כל טיפה מהלימון הדפוק הזה.
"הכול בהריון אני רוצה" אני מספרת לו כשאני מהדסת מהמקלחת לחדר. "אני רוצה את הבטן ההולכת וגדלה, את האגן שמתרחב, את הכאבים. אני אוהבת להשתרע על הגב בלילה כשאני לא נרדמת מכאבי הווסת ולדמיין איך אני גדלה, להרגיש את כל מערכת הרבייה שלי. איך האיברים הפנימיים שלי מפנים מקום לאסופת התאים החדשה הזאת.
אני חושבת איך יש לי לינאה נגרה ואני קצת מתביישת בה, אני בוחרת כל אאוטפיט בקפידה כך שיחמיא לבליטה שלי. נדמה לי איך יש לי כל מיני שיעור הורמונלי כזה ופיגמנטציה ורתיעה מבשר אדום ובחילות קשות, וגם טחורים בטח יש לי באיזה חודש תשיעי כזה כי היי! אני לא לבד פה ולא בשביל עצמי עכשיו אז למה ציפיתי.
אני מרגישה איך השדיים העצומים מטלטלים ומתמלאים חלב כדי להזין אותו ואיך העור שלהם הופך לשקוף כמעט, חושף תחרה מורידים. אחר כך אני מלטפת את הפטמות שגדלות ומתכהות כדי שהקטנציק יוכל לאתר אותן בקלות.
אני עושה צילומי הריון, מצלמת את קטני גדל ושומרת בתיקיה מיוחדת בנייד. אני מלטפת את הבטן בלי סוף, דואגת שכולם יראו. אני שולחת תמונות לחברות שלי, וגם מודה לכול אחד שמפנה לי מקום באוטובוס. כמובן עושה "פטור מהתור" ומתרחקת ממעשנים במבט נוזף תוך הצבעה על הבטן.
"את המשקה שלי וירג'ין בבקשה חבר!" ממתיקה סוד עם הברמן בקריצה. "זה בלי ביצים חיות, נכון?" דואגת לדאוג מול המלצרית.
" זה כול כך יפה לך ככה", הוא יושב על המיטה ומנשק לי את הבטן, אוחז אותה בשתי ידיים ואז לש את השדיים הכבדים. וכשאנחנו מזדיינים זה רק בתחת, כי הרי לא נעים לו להפריע לקטן. "כן, אפשר הפעם לא להעביר לקוס" הוא מסכים איתי. והכי הוא אוהב להיות הכפית הגדולה לפשק את הרגליים שלי עם שלו ולהראות לי במראות שסביב המיטה איך הקוס שלי נפוח כולו ואדום כי הלידה קרובה.
"פאק, זה ענק, כול הקוס נפוח לך! תראי את הדגדגן שלך! ואת השפתיים!" הוא מפשק אותי גם בידיו כשהוא נעוץ לי בתחת.
"את אוהבת להזדיין בהריון שלנו, הא?" הוא לוחש מעלי כשאני על שש ומרים לי את הראש למראה שמולי, לפגוש את עיניו.
"אני לא מאמין שעומד לצאת משם ילד" לעיתים הוא מתפלא בקול רם ומורח לי את הקוס עם קצת שמן שקדים עשוי רוק.
אחר כך הוא הופך אותי על הגב ואני נוהמת מכאבי הצירים. כדי להקל על עצמי, אני מזיזה את האגן במעגלים כשאני מרגישה אותו יורד בתעלה.
"תנשמי ממוש, תזכרי מה למדנו בשיעור בליס". אז אני נושמת ומזיעה ולוחשת לו שלא יתן להם לשים לי אפידורל כי אני יכולה לעמוד בזה, זה כאב שאני צריכה ורוצה. " עוד, עוד בבקשה" אני גונחת ומתחננת עם כל גל חדש, אנחנו עוברים ללידה פעילה. הוא מכניס לתוכי את האגרוף שלו ומסובב אותו, מזיז קדימה ואחורה כדי שארגיש את מפרקי אצבעותיו ממלאים ולוחצים אותי מבפנים. היד השניה שלו ממוללת לי את הפטמות לחלב או מנגבת את הזיעה מהמצח.
אני לוחצת ונושמת לתוך כול ציר וגל והכאב ממלא ומציף אותי. בין הנשימות אני מסתכלת לו בעיניים והוא מעודד אותי ללחוץ שוב. "הנה הוא מגיע!" הוא לוחש לי ברכות ואני שולחת יד ללטף את השיער על האמה שנמצאת כרגע בין רגלי, אני כול כך אוהבת את המרקם הזה! היד השניה שלי אוחזת לו בכתף, ממש שם איפה שהקעקוע של צדק. כשאני מרגישה את השיער, העיניים שלי נפערות מהפתעה וממאמץ ועוד גל מגיע.
"הוא כאן!" כשאנחנו מסתכלים בעיניים ומבינים את גודל המעמד, אני גומרת על האמה שלו הכי חזק בעולם. הוא שולף את היד החוצה ומורח על הפנים שלי והבטן את הביצית המבוזבזת של החודש הנוכחי. אני מלקקת כל טיפה ונותנת לו לגמור את עצמו לתוך הקוס שלי עמוק ככל יכולתו, עכשיו אפשר.
אני נמלאת אהבה ובוכה ואנחנו מתנשקים בלי סוף ומתרגשים מהחיים שזה עתה הבאנו לעולם . לא איכפת לי אפילו שבתמונות אני אצא בוכייה ובצקתית, העיקר מאושרת.
אני נפעמת מהגברים שמקיפים אותי, על איך הם נותנים לי לממש אתם את השגעונות שלי ומאפשרים לי כל רעיון וכל צורך.
"לעולם את לא תהיי אמא! זה לא בשבילך!" הוא יעמוד מתישהו במטבח ויצרח עלי בעלבונו את מה שתהיה השיחה האחרונה שלנו. ובכול זאת, נפעמת.
