תקופת מבחנים. עוד פעם. לעתים אני תוהה אם יש לזה סוף או שעשיתי משהו ממש רע בגלגול הקודם שלי ומישהו החליט לשים אותי בלולאה אינסופית (ללא תנאי עצירה מוגדר) וכל שנה לחזור על זה: מבחן ועוד מבחן ועוד מבחן ועוד מבחן וכו'.
אני צריך להשתדל להתרכז יותר. כל פעם משהו קורה ואני מוצא תירוץ שלא ללמוד יותר מדי.
אתמול ביליתי עם השותף שלי את כל הלילה בלמידה מרגשת למערכות הפעלה. לו היינו קצת יותר חכמים, לא היינו נאלצים לבלות כמעט לילה שלם בלמידה אינטנסיבית יום לפני מבחן. בתור הזקן היותר בזוג אוהבים זה, אני רואה אך ורק בי את האשם.
ההתרשלות הלימודית העקבית הזו תעלה לי ביוקר יום אחד ואני צריך להפסיק אותה בהקדם האפשרי.
ללא כל קשר למתרחש כרגע בחיי, צף ועולה לו נושא רגיש וכואב מאד מבחינתי: ירושלמיות.
ובכן, לכל מי שאינו מכיר, ירושלמיות הן יצורים אנושיים ממין נקבי המהלכות, גרות, חיות ונושמות באזור ירושלים. ירושלמיות נראות כשאר בנות ארצנו היפות (בחלקן), אך כאן בערך נגמר לו הדימיון.
"דע לך", אמר לי חברי לפני שנים מספר, "כי ירושלמיות זה דבר די מסוכן."
"מדוע?" שאלתי.
הוא הניח את ידו על כתפי ואמר: "אתה עוד תגלה. אם יש משהו שיגרום לך לתעב את העיר הזאת, הרי שיושבותיה יעשו זאת."
"אני כבר די מתעב את ירושלים" אמרתי.
"כעת תהיה לך סיבה הרבה יותר טובה..."
עברו חלפו להם שנים מאז ואני עדיין שומע את קולו מהדד באוזניי. איני יודע מה הגורם לכך, אך מכל העיר הזו, לא הצלחתי למצוא אחת נורמלית לרפואה. (אנחנו נדון אח"כ במשמעות המילה "נורמלית" בהקשר האתר הזה...)
זה כל פעם צץ בדרך אחרת. תמיד הן תהיינה שם. אבל תמיד יהיה משהו שימנע ממני ליצור קשר כלשהו עם ירושלמית. מה שהכי יפה הוא שאני בכלל לא יודע שהן ירושלמיות, אלא רק בדיעבד, אבל כשאני שומע את התשובה "ירושלים" לשאלה "מהיכן את?", כבר כעת הכל ברור לי. משהו מפה לא יצא. לא קשר, לא זיון ובלי פשר. למה? ככה.
לאחרונה, גם כשחשבתי שדברים הולכים להיות קצת פשוטים (לשם שינוי), התברר לי שחגגתי מוקדם מדי. כנראה שאין ברירה - קללת ירושלים תרדוף אותי. מסתבר שהעיר הזו ממש לא מחבבת את אלה שלא מחבבים אותה ושולחת את מיטב בנותיה להראות לי את זה.
לפני 17 שנים. 30 ביולי 2007 בשעה 22:14
