אנחנו שלושה חברים. אנו מכירים כמעט 7 שנים. האחד צ'כי, בתחילת שנות ה-30 לחייו, עם עיני תכלת, שיער שטני וגובה מכובד (1.87) שמהווה מושא לפנטזיות לבנות ארצנו החביבות. השני גרפיקאי ממוחשב בסוף שנות ה-20 לחייו, קצת נמוך (1.70) ומלא, אך מוחו חד כתער והוא אחד המודלרים התלת-מימדיים הטובים ביותר שראיתי (ואכן זכיתי לראות כמה). השלישי הוא אני (שזה אומר הכל למי שמכיר וכלום למי שלא).
הצ'כי, כמנהגו מזה שנים, חוזר כל קיץ לפראג ע"מ להמלט מחום האימים השורר בארצנו בתקופה זו וגם ע"מ לפגוש את משפחתו, אותה הוא אינו זוכה לראות במשך השנה כולה.
השנה, החליט הגרפיקאי, אנו מצטרפים אליו ויהי מה.
"יש לי מבחנים באותה תקופה בגלל השביתה" טענתי.
"תדאג לעבור את מועדי א' באותם מבחנים שמועדי ב' נופלים להם באותה תקופה. מדובר בסה"כ בסוף אוגוסט" הוא השיב.
"אני משתדל תמיד לעבור במועד א'. זה לא בדיוק עובד ככה."
"אולי אם תלמד במקום להתעסק כל הזמן בהבלי העולם הזה, זה יצליח. בכל אופן, יש לנו מדריך צמוד שמדבר עברית וגם צ'כית בחינם ואנו ננצל זאת" הוא אמר בנחרצות.
"לא מגיע לו קצת חופש מאיתנו? כל השנה הבחור המסכן תקוע איתנו בארץ הקודש" ניסיתי להתחכם.
"אז עכשיו הוא יהיה תקוע איתנו בפראג. חוץ מזה, ביום הוא יהיה איתנו, בלילה הוא ישוב לביתו ואנו נבדוק את מצב בתי הזונות, המועדונים והפאבים באזור" הוא אמר וכולו קורן מאושר.
"ממש. אולי ישר נלך לצלם סרט פורנו וזהו?"
"זה רעיון נפלא. אולי גם סוף סוף אנצל את מה שלמדתי במשך 4 שנים בעריכה. אז סגרנו?"
"מה סגרנו?" שאלתי בפליאה.
"סוף אוגוסט אנחנו על המטוס. שבוע בפראג. אני דואג לכל הסידורים, אתה רק צריך להופיע ולשדוד בנק בזמן הקרוב."
"זה יעזור אם אגיד לא?"
"לא כ"כ."
"אז אני לבינתיים אשמור על שתיקה ואבדוק מה באמת מצב המבחנים שלי באותה תקופה."
"מעולה. אני בינתיים אלך לבדוק לנו דילים לטיסה ובית מלון." אמר בעודו פונה לכיוון מסך המחשב.
"אתה לא מבזבז אף רגע, נכון?" ניסיתי להאט את קצב האירועים המתרחש מול עיניי.
"אין סיבה. כבר אישרת שאתה בא..."
לפני 17 שנים. 8 ביולי 2007 בשעה 10:41
