חבלים וחבלות

תמיד אמרתי שאני יהודי גאה הממשיך מסורת עתיקת יומין וכפי שסובר הרמב"ן בספר בראשית (רמב"ן בפירושו על בראשית יב 6): "מעשה אבות סימן לבנים".

אי לכך ובהתאם לזאת, הריני גא, שש ושמח לשתף אתכם בכך, שהיום הזה ממש התחברתי לשושלת אדירה רבת שנים והצטרפתי לפועלם של גדולי אומתנו הנערצים.

כן גבירותיי ורבותיי, שלא יהיה לכם ספק - תקופה של ארבעים יום הינה תקופה סימבולית המצוייה פעמים רבות במקורות היהודיים:
נח שהה ארבעים ימים בתיבה (בראשית ז 12),
ימי החניטה של יעקב אבינו במצרים היו ארבעים יום (שם נ 3),
משה שהה ארבעים יום על הר סיני עת קיבל את התורה (דברים ט 9)
ולאחר חטא העגל שהה ארבעים ימים נוספים על הר סיני (שם שם 18).
המרגלים תרו את הארץ ארבעים יום ובעקבות כך בני ישראל שהו במדבר סיני ארבעים שנה (במדבר יד 34).
גולית (נו טוב, אז הוא לא גדול אומה, הוא היה גדול - זה מספיק) קם השכם והערב וחירף קודשי ישראלי במשך ארבעים יום (שמואל א יז 16),
אליהו הלך ארבעים ימים במדבר בעקבות ארוחה מזינה במיוחד (מלכים א יט 8),
יחזקאל שכב ארבעים יום על צידו הימני בגלל חטאי בני ישראל (יחזקאל ד 6),
יונה ניבא על נינוה שתתהפך תוך ארבעים יום (יונה ג 4)
(ומסתבר שגם בברית החדשה ישו צם במדבר ארבעים יום).

ואני, בהתאם למסורת רבת השנים שקיבלתי מאבותיי, במשך ארבעים יום וארבעים לילה תמימים
לא זיינתי,
לא שכבתי,
לא תיניתי אהבים,
לא התעלסתי,
לא ידעתי,
לא שיגלתי,
לא הזדווגתי,
לא בעלתי,
לא קיימתי יחסי מין
ולא, לא עשיתי אהבה! (פה פה 1)



כשאני חושב על זה כעת, אני בעצם יותר גדול מהם.
הם הפסיקו אחרי 40 יום. אני, לעומת זאת, עדיין ממשיך לספור...