קמתם בצהריים ולא הייתם צריכים לנהל דיון עם הנקשרת/נשלטת/בראטית/מתחלפת שלכם על כך שסימני ההצלפות שלכם לא מספיק ישרים ומסודרים?
כל השאר לגמרי בונוס.
אז בשליטה כמו בשליטה יכול ליקוב השוט את ההר, אבל הדרך להשגת אמון במה שאתה עושה לעתים צריכה גם לעבור דרך מו"מ מסוים.
סשן האימפקט הראשון שלנו היה מאד פומבי ומאד אגרסיבי, אי שם על במת המועדון. דקות ארוכות של שני שוטים הרודפים זה את זה, ובין לבין הצלפות עם קיין גומי אכזרי. כה נורא הוא הקיין, שאני יכול לספור את כמות הפעמים שהשתמשתי בו על אצבעות יד אחת. לה כמובן זה לא ממש הזיז. החיוך המושלם והמעצבן שלה רק היה מרוח יותר על הפנים היפות שלה. אז המשכתי. והמשכתי. והמשכתי עוד קצת.
מתישהו החלטתי שזה מספיק לערב אחד. הספיק לי כנראה, אבל פחות לה. היא היתה יכולה לספוג עוד והרבה, אבל הדיון בימים שלאחר מכן לא היה על הסשן "הקצר", אלא על כך שהסימנים לא היו מסודרים מספיק. כן כן, אותם סימנים שהופיעו אחר כבוד על ישבנה הנאה של העלמה, לא היו מסודרים מספיק עבורה. אמנם היו נסיבות מקלות (קיין גומי סורר, חושך וכו'), אבל היא הביעה את אכזבתה המרה מסימנים אלה המעטרים את גופה.
חלפו להם הימים ואת המפגש שלנו התחלנו כחזרה לקראת שיעור הTeppou שיהיה בסטודיו מוריקאי (ראו עצמכם כמוזמנים), אבל אח"כ המשכנו לשחזור קשירה שתפסה לי את העין לפני כמה ימים. ובעודה הפוכה באוויר שלפתי הפעם קיין במבוק וניגשתי למלאכת ההצלפה. הפוזה קשוחה והמכות כואבות, אך התלונה היחידה שיצאה מפיה היתה "לא, אתה תשאיר לי סימנים לא יפים!"
זה לא הפתיע אותי לרגע. התעלמתי באלגנטיות במחאתה והמשכתי לי חדור מטרה. זה היה קצר וחלש יחסית, ונועד אך ורק כאמצעי להשבת האמון. לאחר מכן התפניתי לסיים את הקשירה בה התחלנו ואף להשיב אותה בשלום לקרקע.
כשסיימנו את הכל והיא נרגעה קצת הראיתי לה את התמונות. מסתבר ש"הרשות" להצליף בה הושבה לי רשמית.
לא יודע מה דעתכם, אבל לקבל הודעות של "תשאיר לי עוד מהסימנים האלה" היה שווה את המאמץ.
הקשירה:
והסימנים:
