חבלים וחבלות

אם יש משהו שאני יכול להעיד עליו שהוא יכולת על טבעית שניתנה לי במיוחד ואיני חושב שמישהו אחר עלי אדמות זכה באמת להגיע לאותה רמה מדהימה אליה אני זכיתי להגיע, הרי שמדובר ביכולת לפשל מילולית.

אכן מדובר במשהו מדהים, אך אסביר עד כמה זה מדהים ובדיוק היכן זה בא לידי ביטוי.
לא דייני בכך שיש לי את היכולת הזו, אלא שאני גם טורח למצות את הפוטנציאל הרב הטמון בה ובנושא החשוב מכל מבחינתי: זוגיות.

איכשהו, ואני הבחנתי בכך בעיקר בקשר הקודם שלי (שהיה בכלל קשר נפלא בפני עצמו), אני מצליח לפלוט את ההערה הכי גרועה בנושא הכי רגיש ודווקא מיד אחרי שאנחנו מגיעים לשיא חדש או מבצעים התקדמות כלשהי מורגשת בקשר.

אתן לכם דוגמא: הניחו, למשל, שאתם מוזמנים לפגישה די חביבה אצל חבר. אתם מגיעים ואתה זוכה להכיר לה את חבריך (ובנות זוגם) ואף טורח להשוויץ ברכש האחרון והמשובח מכל, לדעתך.
האווירה נינוחה, הערב נגמר נפלא ואתה מבלה את המשך הערב בהתכתבויות חביבות בטלפון איתה תוך כדי חזרתך לחדרך הקט במעונות. אתה חש שאתה נוגע בשמיים כי הקשר שלכם כבר אינו רק ביניכם, עוד אנשים זוכים להכיר והפומביות הזו שעוטפת את הקשר שלכם רק גורמת לך להרגיש בטוח בו יותר.
ואז אתה מתקשר לאחר לילה טוב ודווקא אז, רגע לפני השינה, אתה זורק איזו הערה חסרת קשר שאתה עצמך לא כ"כ שם לב אליה. אתה הולך לישון שמח וטוב לב, אך כשאתה קם, אתה מגלה להפתעתך כי את פניך מקדמת הודעה בטלפון שלך שצריך לשקול את הקשר מחדש.
אתה כמובן לא מבין על מה המהומה וזו הצרה הכי גדולה, כי לשאול את בת זוגך "מה בעצם עשיתי?" זו השאלה הגרועה מכל בסיטואציה שכזו. ואז אתה בדילמה: האם לשאול אותה או לא? האם לנסות לנחש? האם להרפות או לגשש?
כמובן שאתה בוחר באופציה הגרועה מכל, אתה מוצא את עצמך תוהה, בעודך משוחח איתה (כשאתה מקופל מתחת לשולחן), איך הגעת מהאיגרא רמא של אתמול לאותה בירא עמיקתא דהיום וכמובן שאינך מוצא כל תשובה הגיונית לדבר.


יום עובר חולף לו ואתם מתגברים על זה. הדמעות מתחלפות בחיוכים והצעקות בחיבוקים. זה רק מחזק את הקשר שלכם ואתה חש נפלא. הציפורים מצייצות והכל פורח מסביב. אתה חש שעברתם את זה וכעת לא תעשה זאת שנית לעולם.
ואז... אז אתה עוד פעם אומר משהו בכלל מבלי לשים לב שקשור לנושא רגיש אחר...